כיסוי הראש בטלית מבטא כניעה לפני ה’, לכן יש מהדרים לכסות את הראש בטלית במשך כל התפילה, ובמיוחד בעת תפילת עמידה (שו”ע ח, ב; מ”ב ח, ד).
מנהג רווקים מקהילות יוצאי אשכנז, שמקיימים את מצוות הציצית ב’טלית קטן’ ואינם מתעטפים ב’טלית גדול’, כי ה’טלית גדול’ מבטאת את ה’אור המקיף’ שזוכה לו אדם נשוי, שנחשב לאדם שלם ששרוי בשמחה ובשלום (יבמות סב, ב; בני יששכר תשרי יג). אמנם בעת עליית רווקים לתורה או כשהם משמשים כשליחי ציבור, מתעטפים ב’טלית גדול’ לכבוד הציבור, אך אין מכסים בה את ראשם, כי לכך יזכו רק לאחר החתונה (מ”ב ח, ד).[3]
[3]. סמך למנהג אשכנז מסמיכות הפסוקים (דברים כב, יב-יג): “גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ. כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה” (תשב”ץ קטן תסב; מנהגי מהרי”ל הל’ נישואין י). כדי לקיים את מצוות הציצית לובשים הרווקים ‘טלית קטן’ (א”ר יז, ג; מור וקציעה ח). גם כאשר רווק נצרך להתעטף ב’טלית גדול’ נהגו שלא יכסה את ראשו, וכפי שמסופר בגמרא קידושין (כט, ב) על רב המנונא, שלא כיסה את ראשו כי לא היה נשוי. אולם מבין הכהנים ישנם שנוהגים להתעטף ב’טלית גדול’ מאז שמתחילים לעלות לדוכן. בדורות האחרונים, בעקבות התאחרות גיל הנישואין, היו בגרמניה והונגריה קהילות שבהן גם הרווקים נהגו להתעטף ב’טלית גדול’ לפני חתונתם בלא עטיפת הראש. ונראה שנהגו כך כדי שלא לדחות בשנים רבות מדי את זמן ההתעטפות ב’טלית גדול’ בתפילת שחרית.
