מצווה שהציצית תיראה, כדי שתזכיר לנו את כל המצוות ותחזק אותנו מול פיתויי היצר, שנאמר (במדבר טו, לט): “וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה’ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם”. לפיכך, מקפידים שגם ציציות ה’טלית קטן’ ייראו. וכן נפסק ב’שולחן ערוך’ (ח, יא): “עיקר מצוות ‘טלית קטן’ ללובשו על בגדיו, כדי שתמיד יראהו ויזכור המצוות”. וכן היה מורנו ורבנו, הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ”ל, ראש ישיבת ‘מרכז הרב’, חוזר ומעורר את תלמידיו להקפיד שהציציות ייראו. והיה מדגיש שהוצאת הציציות אינה הידור מצווה אלא עיקרה של המצווה ושלמותה, וכפי שביארה התורה עצמה, שתכלית המצווה לראות את הציציות ולזכור את המצוות.
אמנם מטעמים שונים היו שנהגו להסתיר את הציציות של ה’טלית קטן’. היו שחששו מלעג הגויים, והיו שלמדו מדברי האר”י שעל פי הסוד ראוי שה’טלית קטן’ תהיה תחת הבגדים. כהמשך לכך, יש אומרים שכך הוא מנהג יוצאי ספרד, להצניע את הציציות של ה’טלית קטן’ (ישכיל עבדי ה, ג; יחו”ד ב, א; שמ”ש ומגן ח”ב או”ח עד).
אולם רבים ביארו, שדברי הקבלה נאמרו על בגד ה’טלית קטן’, שראוי שיהיה מתחת לבגדים, אבל את הציציות עצמן צריך להוציא החוצה כדי שייראו, וכפי שנאמר: “וּרְאִיתֶם אֹתוֹ” (מ”א ח, יג; חסד לאלפים כד, ג; ארצה”ח ח, יא; מ”ב כו).
ונראה שגם יוצאי ספרד צריכים להקפיד על כך, כפשט הפסוק וכפי שנפסק ב’שולחן ערוך’, וכפי שהורו למעשה כמה מהפוסקים יוצאי ספרד (כמובא בהערה). ומה שנהגו להצניע את הציציות, אינו מפני שסברו שכך ראוי לנהוג לכתחילה, אלא מאימת הגויים, או מפני שרצו לקיים את דברי האר”י שה’טלית קטן’ תהיה תחת הבגד. וכיוון שבארצות המזרח וצפון אפריקה היו רגילים ללבוש גלימה ארוכה (ג’לביה), לא היה ניתן להסתיר את הבגד ולהוציא את הציציות, אלא היה צריך לבחור: או ללבוש את ה’טלית קטן’ על הבגדים, כדברי ה’שולחן ערוך’, או להסתיר את הכל ולקיים בכך את דברי האר”י. ונהגו כאר”י. אבל אם היו נוהגים ללבוש מכנסיים וחולצה, מסתבר שהיו מקפידים להוציא את הציציות.
מלבד זאת, ישנו ערך רב בהוצאת הציציות, שהיא מבטאת הזדהות עם התורה ומזכירה את המצוות לעשותן, כמבואר בפסוק. במיוחד הדבר חשוב למי שנמצא בין אנשים שרחוקים מתורה ומצוות, שטוב שיהיה ניכר בבגדו שהוא מהדר במצוות ואינו מתבייש לקיימן, ועל ידי כך יוכל להתגבר על יצרו ולעמוד בניסיונות.[12]
בפועל, משלוש סיבות רבים נהגו ללבוש את ה’טלית קטן’ תחת הבגדים ולהסתיר את ציציותיה: א) מפני שחששו מהגויים שלעגו על כך (משיבת נפש לרבי יוחנן לוריא שמות ב, יט; שולחן גבוה ח, יז; דרשות חת”ס ח”א דף קפז; מים חיים לר”י משאש ב, שכ). ב) יש שהבינו מדברי האר”י שעל פי הסוד צריכים להצניע את הטלית והציציות מתחת לבגדים (מאמר מרדכי כד, א). ג) בדור הקודם היו שכתבו שכך הוא מנהג יוצאי ספרד, שמצניעים את הציציות (ישכיל עבדי ה, ג; שמ”ש ומגן ח”ב או”ח עד; יחו”ד ב, א; מקוה המים ג, א).
אמנם למעשה, כשנתבונן בשלושת הטעמים שעל פיהם הצניעו את הציציות, נסיק שנכון להורות כיום לבני כל העדות להוציא את חוטי הציצית כך שייראו. א) הנוהגים להצניע את הציצית מפני לעג הגויים סברו שכעיקרון צריך להוציא את הציציות, ואם כן כאשר אין מקום לחשוש לכך, מצווה שהציציות ייראו. ב) האר”י הדגיש בשער הכוונות (ציצית ז): “צריך להסתכל בציציות בכל שעה ורגע, כמו שכתוב וּרְאִיתֶם אֹתוֹ”, משמע שלדעתו צריך להוציא את הציציות. וכ”כ על פיו אור צדיקים (ציצית ז, ט-יז). וכ”כ ארצות החיים (ח, יא), ופקודת אלעזר (ח, יא).
ג) אף לגבי מנהג יוצאי ספרד, מצינו רבים מגדולי יוצאי ספרד שהורו להוציא ציציות, וביארו שכך נכון גם לפי הקבלה. כ”כ הרב פאפו בחסד לאלפים (כד, ג), וכך עולה מהחיד”א, כפי שביאר עשה לך רב (ג, ב). וכ”כ פקודת אלעזר (ח, יא) ממרוקו, הרב כלפון משה מג’רבה (ברית כהונה ט, ד), נפש חיה (ט, ו) מתוניס ונתיבות, יצחק ירנן (סי’ ב) מחאלב. וכ”כ למעשה רבני תימן: פסקי מהרי”ץ (ציצית יד), שתילי זיתים (ח, יא). יתר על כן, נראה שהרבנים יוצאי ספרד לא בחרו להצניע את הציציות, אלא שהואיל ונהגו ללבוש חלוק ארוך (ג’לביה), היו בפניהם שתי אפשרויות: או ללבוש את ה’טלית קטן’ תחת החלוק עם הציציות או מעליו, ובחרו ללבוש מתחת כדברי האר”י. אבל אילו היו יכולים להוציא את הציציות כדרך הנוהגים ללבוש חולצה ומכנסיים, היו עושים כן. וכ”כ אז נדברו (ז, צ; ח, לט). כעין זה כתב השל”ה, שנהג להאריך הרבה את שתי הציציות שמקדימה, כדי שייראו מתחת לחלוק (סידור שער השמים, כוונת התפילה).
בנוסף, גם מבין הסוברים שיוצאי ספרד לא נהגו להוציא ציציות, לא ראו בכך מנהג מחייב, ולכן כאשר סברו שהוצאת הציציות יכולה לחזק את הזהות הדתית, הדריכו להוציאן, כפי שכתבו עשה לך רב (ג, ב), ואור לציון (ח”ב ב, ב). אמנם מי שאביו או רבו מקפיד עליו שיכניס את הציציות, משום כבודם ראוי שינהג כמותם.
