הלובשים בבוקר ‘טלית קטן’ וסמוך לכך הולכים להתפלל שחרית ומתעטפים ב’טלית גדול’, יברכו על ה’טלית גדול’ ויכוונו לפטור גם את ה’טלית קטן’. אבל אם תעבור יותר מחצי שעה עד שיתעטפו ב’טלית גדול’, נכון שיברכו על ה’טלית קטן’ סמוך ללבישתה, ולפני שיתחילו להתפלל שחרית יברכו על ה’טלית גדול’.
המסיר את ה’טלית גדול’ למשך זמן קצר מתוך כוונה לחזור ולהתעטף בה, וכן מי שנפלה ממנו הטלית באמצע התפילה, כשיחזור להתעטף בה לא יברך, כי הברכה שבירך עליה בתחילה עדיין מועילה לו, הואיל ולא התכוון להפסיק לקיים את המצווה.
כיוצא בזה, הפושט את ה’טלית קטן’ באמצע היום על מנת לחזור ללובשה, כיוון שכוונתו לחזור ללובשה – אינו חוזר לברך. אבל אם התכוון לפושטה למשך יותר מחצי שעה, כגון שהתכוון לשחות בבריכה, כשיחזור ללובשה – יברך. ואף אם התחרט וחזר ללובשה אחר חמש דקות, כיוון שהתכוון להסירה למשך יותר מחצי שעה, כשיחזור ללובשה – יברך. וכן אם התכוון לפשוט אותה לזמן קצר, ולבסוף התעכב למשך יותר מחצי שעה, כשיחזור ללובשה – יברך.[7]
הקונה או מקבל ‘טלית גדול’ או ‘טלית קטן’, יברך ‘שהחיינו’ כדרך שמברכים על בגד חדש (שו”ע או”ח כב, א).
אם נפלה ממנו הטלית בלא כוונה, רבים סוברים שצריך לברך כשיחזור להתעטף בה (שו”ע ח, טו; מ”ב לט). אולם למעשה גם במצב זה נוהגים שלא לברך, הואיל ולא רצה להפסיק לקיים את המצווה, וספק ברכות להקל (נימוק”י בשם רבינו יונה הל’ ציצית יב, א; שולחן גבוה ח, כג; יפה ללב; מהרש”ם ד, קמח; הליכות שלמה ג, יד; יבי”א ח”ג יו”ד יז, יא).
