מצווה על כל איש ישראל שלובש בגד בעל ארבע כנפות שיטיל בו פתילי ציצית, ועל ידי שהציצית תֵראה על בגדיו יזכור את כל המצוות, ויתרחק מהתאוות והטעויות שהלב והעיניים עלולים להיגרר אחריהן, ומתוך כך יהיו ישראל מיוחדים ומקודשים לה’. שנאמר (במדבר טו, לז-מ): “וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם, וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה’ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי, וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹוהֵיכֶם”. וכן נאמר (דברים כב, יב): “גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ”.
אף שאין חובה לקנות בגד של ארבע כנפות ולקיים בו את מצוות הציצית, ראוי לקיים מצווה זו שמבטאת את הזהות הישראלית באופן שנראה לעיני כל. אפשר לבאר, שלא רצתה התורה לחייב ללבוש בגד של ציצית, כדי שיוכלו ישראל מעצמם לחבב את המצווה ולהתנדב לקיימה, ועל ידי כך יתעלו ויזדהו עם האמונה ויתחזקו בקיום כל המצוות.
הציצית עשויה מפתילים לבנים, וציוותה התורה לשלב בהם פתיל תכלת. בעקבות הגלות התקשו ישראל להשיג תכלת, עד שבימי הגאונים נשכחה צורת הכנתה, וקיימו את המצווה בחוטי לבן בלבד. יש סוברים שכיום נמצאה הדרך להכין את צבע התכלת וחזרה המצווה לשלב תכלת בחוטי הציצית (להלן ב, יג-יז).
אמרו חכמים (מנחות מג, ב): “שקולה מצווה זו כנגד כל המצוות כולן”. וזאת משום שהיא מזכירה את כל המצוות, וזכירת המצוות מעוררת לעשייתן, שנאמר (במדבר טו, לט): “וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה’ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם”. עוד אמרו חכמים (שם): “כל הזריז במצווה זו – זוכה ומקבל פני שכינה”. שהואיל והוא רואה את הציצית פעמים רבות במשך היום, זכרונה נחקק בליבו, וגם כשאינו מביט בה, היא מזכירה לו את כל המצוות, והזוכר אותן תמיד נחשב כמקבל פני שכינה (עפ”י אברבנאל במדבר טו).
כיוון שהציצית נראית כלפי חוץ, הרי שכל יהודי שמקיים את מצוות הציצית, מראה בעצמו שהוא דבק בה’ ורוצה לזכור ולהזכיר את כל מצוותיו, ומקדש בכך שם שמיים. זהו שנאמר (במדבר טו, מ): “וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹוהֵיכֶם”, שעל ידי לבישת הציצית אנו נעשים מוקדשים ומיוחדים לה’, וניכרים לַכל כנציגי מלכו של עולם ומשרתיו (בעל הטורים שם, לח; אברבנאל שם).[1]
[1]. הטלית המצויצת שמזכירה את כל המצוות מקיפה את האדם, ועל ידי כך האדם זוכה שהאור האלוהי המקיף את העולם ואת האדם מתלבש בבגדו. באמצעות ‘אור מקיף’ זה, הוא יכול לזכות לקבל הגנה מפיתויי היצר וממחשבות רעות (עפ”י צדקת הצדיק רכ). וראו בהלכה הבאה.
ביאר האלשיך (במדבר טו), שיש מצוות שלא מזדמן לאדם לקיימן, וחסרונן גורם שהוא אינו יכול להתקדש בכל רמ”ח איבריו ושס”ה גידיו, ונתן לנו ה’ את מצוות הציצית, שעל ידה האדם נזכר בכלל המצוות ורוצה לעשותן, וזיכרון זה נחשב לו כמעשה, ועל ידי כך הוא יכול להתקדש בכל יום בכל המצוות.
