מצוות הציצית מתקיימת בכל בגד שמכסה את הגוף כדוגמת ‘טלית קטן’. אולם כיוון שבמסגרת הלבוש המקובל בעבר נהגו להתעטף בטליתות גדולות שלעיתים אף עטפו בהן את הראש ואת רוב הגוף, תיקנו חכמים לומר בנוסח הברכה: ‘להתעטף בציצית’, שזו הדרך שבה הטלית יכולה לכסות את האדם ביותר. כיוון שאומרים בברכה ‘להתעטף’, נוהגים לאחר הברכה על ‘טלית גדול’ להדר ולהתעטף בטלית למשך שיעור הילוך ד’ אמות (שתיים-שלוש שניות). כלומר, עוטפים בטלית את הראש ואת החלק העליון של הגוף, באופן שכל הציציות מוטלות מעבר לכתף השמאלית, וכך עומדים למשך הילוך ד’ אמות, ואחר כך חוזרים ומתכסים בטלית כמקובל, כאשר שתי ציציות לפנים ושתיים לאחור (שו”ע ח, ד; מ”ב ד).[4]
כשלובשים ‘טלית קטן’, נוהגים לברך “על מצוות ציצית”, הואיל ואין רגילים להתעטף בה.[5]
בעת הברכה נכון לכוון שתי כוונות: א) לקיים את מצוות הציצית. ב) לזכור על ידי הציצית את כל מצוות ה’ ולהתחזק בעשייתן, כפי שנאמר (במדבר טו, לט-מ): “וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה’ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם… לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹוהֵיכֶם” (שו”ע ח, ח). לכתחילה יש לומר את ברכות המצוות בעמידה, ובכלל זה את הברכה על ‘טלית גדול’ ועל ‘טלית קטן’ (שו”ע ח, א; מ”ב ב).[6]
[4]. לראבי”ה ואור זרוע (שו”ת מהר”ח או”ז ד; ח), כל בגד שלובשים שלא כדרך עיטוף, פטור מציצית. ולכן לדעתם ‘טלית קטן’ שלנו פטורה מציצית. וחיזקו את דבריהם מנוסח הברכה: ‘להתעטף בציצית’. כיוצא בזה דעת גאונים שהובאה בעיטור, שמצוות הציצית היא להתעטף בטלית כדרך הישמעאלים, היינו עם עטיפת הראש עד הפה, וכדרך שאמרו חכמים (מו”ק כד, א) לגבי אבלים. אולם למעשה, כתבו רוב הראשונים, ש’טלית קטן’ חייבת בציצית, ומהם: עיטור, מהר”ם, ארחות חיים, נימוקי יוסף. וזאת משום שמצוות הציצית היא בכל כסות “אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ”, “וכל מלבוש וכסות במשמע” (נמוק”י), “פעמים בכיסוי הראש, פעמים בגילוי הראש” (העיטור). וכתב מהרי”ל (שו”ת החדשות ד), שאף מברכים עליה בלא לחשוש לדעת הפוטרים. וכ”כ טור ושו”ע (ח, ב; ו). וכן פסקו האחרונים. אמנם משום כבוד הסוברים שהמצווה להתעטף, וגם משום שנוסח הברכה הוא ‘להתעטף’, כתבו אחרונים רבים שנכון להתעטף בטלית כדי הילוך ד’ אמות מיד אחר הברכה (גר”א ח, ט). בפועל, יש נוהגים לקיים התעטפות זו על ידי כיסוי הראש והפנים עד הפה, תוך הטלת כל הציציות לצד שמאל (שועה”ר ח, ט; ארצות החיים ומ”ב ד). ויש נוהגים לכסות את הראש עד המצח, ובעת שמשליכים את הטלית לצד שמאל מכסים מלמטה את הסנטר והפה (איש מצליח ח”א או”ח ה; ערוה”ש ח, ח). ויש מנהגים נוספים וכולם כשרים.
[5]. בשו”ע (ח, ו), כתב שאע”פ שאין מתעטפים ב’טלית קטן’ יכולים לברך עליה ‘להתעטף’, ובסעיף ג, כתב שטוב להתעטף בה כשיעור ד’ אמות אחר הברכה. אולם הרמ”א (ח, ו) כתב, שנוהגים לברך עליה ‘על מצוות’, שכן כתבו ראשונים רבים, ומהם: ריצב”א (מובא בכלבו כב), רבנו יונה (ספר היראה), נמוקי יוסף, הפרנס (תכב), מנורת המאור (אלנקאוה, פרק ב). ואף לשו”ע אפשר לברך ‘על מצוות’ (שולחן גבוה ח, ט. ויש חולקים). וכן מנהג יוצאי ספרד, שכאשר אין מתעטפים בה מברכים ‘על מצוות’ (בא”ח בראשית ו; כה”ח ח, כה; כז; עלי הדס א, כא; יבי”א ח”ב או”ח א, א). טעה והחליף בין הברכות – יצא ידי חובה (חיי אדם יב, ד; מ”ב ח, יז).
[6]. כתב בשו”ע (ח, א), שיתעטף ויברך בעמידה. אולם במקורו, באבודרהם, כתב שרק מצד הברכה צריך לעמוד, ולכן אם מתעטף בטלית באופן שאינו צריך לברך, אין הידור שיעמוד. וכ”כ בהליכות שלמה (תפילה ג, ח, הערה יד).
