ח – טלית גזולה ושאולה

גנב טלית מצויצת או גנב חוטים וקשר בהם ציצית, הטלית פסולה, שנאמר (במדבר טו, לח): “וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת”, למדו חכמים (סוכה ט, א): “וְעָשׂוּ לָהֶם – משלהם”. ואף הגונב טלית והטיל בה ציציות משלו, אינו מקיים בה את המצווה, שנאמר: “כְּסוּתְךָ” (באו”ה יא, ו, ‘אם’). גם הקונה ציצית גנובה, אינו יכול לקיים בה את המצווה (מ”ב יא, ל; כה, נד). אם המוכר אינו משלם מיסים, לכתחילה אין לקנות ממנו, שהוא כגונב מהציבור, אבל כיוון שהטלית עצמה אינה גנובה, מותר לברך עליה.

מעיקר הדין השואל בגד פטור מלהטיל בו ציצית, שנאמר (דברים כב, יב): “גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ”, ולא בכסות של אחרים. אבל בגד של שותפים, כגון של בית כנסת, חייב בציצית, שנאמר: “עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם” (שו”ע יד, ה; ערוה”ש י).

השואל טלית מחברו כדי להתפלל בה או כדי לשמש חזן, יברך עליה, הואיל וחברו נתנה לו על מנת שיוכל לקיים בה את המצווה, מן הסתם הסכים לתת לו אותה באופן המועיל, היינו ב’מתנה על מנת להחזיר’ (רא”ש, שו”ע יד, ג).

אבל מי ששואל מחברו טלית כדי להתעטף בה לשם כבוד בלבד, כגון לשם עלייה לתורה, נחלקו הפוסקים אם יברך עליה. והרוצה לברך עליה, יתכוון לשהות עימה עוד כמה שניות לשם מצווה, ובכך יוכל לברך לכל הדעות. אמנם אם כבר קראו לו לעלות לתורה, ידחה את הברכה לאחר העלייה לתורה, שכן אם יתעכב בשביל לברך – יגרום ל’טרחא דציבורא’.^[10]

הנצרך להתעטף בטלית, אינו רשאי לקחת טלית של חברו בלא רשותו. ואמנם בעבר היה מקובל שאנשים מסכימים לכך, כדי לסייע לחבריהם לקיים את המצווה (שו”ע יד, ד). אולם בדורות האחרונים, עם שיפור תנאי הניקיון, אנשים נעשו רגישים יותר, ורבים אינם מסכימים שיקחו את טליתם בלא רשות, ולכן אסור לאדם להתעטף בטלית חברו בלא רשותו (ערוה”ש יד, יא; בא”ח לך לך ו).