ארבע הציציות שמצווה להטיל בארבע כנפות הבגד מעכבות זו את זו, שארבעתן מצווה אחת (מנחות כח, א). לפיכך, אם נפסלה אחת הציציות (ראו להלן ב, יב), אסור ללבוש את הבגד, ואם עבר ולבשוֹ, ביטל מצוות עשה. ואם יצא עמו בשבת לרשות הרבים במקום שאין עירוב, עבר גם באיסור ‘טלטול’, מחמת הציציות שנותרו על הבגד. שכן כל זמן שהציציות כשרות, הן חלק מהבגד ומותר לצאת בהן בשבת לרשות הרבים, אבל אם נפסלו, הן הופכות למיותרות ואסור לטלטל אותן (שבת קלט, ב; שו”ע או”ח יג, א-ב).
היה לבוש בטלית וראה שאחת הציציות נקרעה מכנף בגדו, או שנקרעו חוטיה באופן שנפסלה, עליו להסיר אותה מיד, מפני שבכל רגע שהוא משאיר אותה עליו הוא מבטל מצוות עשה (מנחות לז, ב). ואם יש לו מכך בושה גדולה, כגון שהוא מדבר מול קהל, רשאי להמתין עד שיוכל להסירה (ואם גילה בשבת שהציצית פסולה, ראו בהערה).[13]
מותר להתיר ציציות מטלית אחת כדי לקושרן בטלית אחרת, אבל בלא סיבה אסור להסירן, שאין לבזות את הציציות בחינם (מנחות מא, ב; שו”ע טו, א). אם חוטי הציצית התבלו ואיבדו את נוים, מותר לחותכם כדי לקשור במקומם חוטים נאים (מ”ב טו, ג. עי’ פנה”ל כשרות יג, יא).
חוטי ציצית שנחתכו, וכן טלית פסולה שבלתה, אינם צריכים גניזה, הואיל והם ‘תשמישי מצווה’ ולא ‘תשמישי קדושה’ (להלן יד, ח). לפיכך אפשר להניחם בפח באופן מכובד, ואם היו בפח דברים מטונפים, יעטפם בנייר או בשקית, וכך יניחם בפח. כמו כן, לא ישתמש בהם לדברים בזויים, כמו לעשות מהטלית סמרטוט רצפה (עי’ שו”ע ורמ”א כא, א-ג).[14]
[14]. כתב בשו”ע (כא, א), עפ”י מגילה (כו, ב), שחוטי הציצית אינם צריכים גניזה ומותר לזורקם לאשפה. ואילו בארחות חיים (ח”א ציצית לד), כתב שאין לנהוג בהם מנהג בזיון. כתב הרמ”א שלפי זה אסור לזורקם במקום מגונה, ולמהרי”ל נכון להדר לגונזם. אולם אפשר לומר שאינם חולקים, ומותר לזורקם לאשפה שאין בה דברי טינוף אך לא לאשפה שיש בה טינוף. וכיוון שבעבר פעמים רבות היה באשפה טינוף, היו שהורו לגונזם. לפיכך מה שכתבתי למעלה מוסכם על רוב הפוסקים. ועי’ בפנה”ל כשרות יג, יא.
