יג – נשים פטורות ממצוות ציצית

[15]. לתנא קמא מצוות ציצית אינה תלויה בזמן, כי חיובה תמידי. וכן סבר רב עמרם חסידא שהטיל ציצית בבגדי בנות ביתו (מנחות מג, א; סוכה יא, א). ולר’ שמעון זמן מצוות ציצית ביום, ולכן נשים פטורות ממנה (מנחות שם). וכן הלכה (שו”ע יז, א, לעיל הלכה ט). אולם כמו כל מצוות עשה שהזמן גרמן, נשים שרוצות, רשאיות לקיימה כמצווֹת רשות, ורק נחלקו אם יכולות לברך. אמנם כתב בשו”ת מהרי”ל (החדשות ז), שאין לנשים להתעטף בטלית, מפני שיש לחוש לאיסור כלאיים והוצאה בשבת ולמנהג הדיוטות ויוהרה, ועוד טעם על פי הסוד. ובספר מהרי”ל (מנהגים הל’ ציצית ד), מסופר שהיו נשים שהתעטפו בציצית, וביניהן הרבנית ברונא, ואף שלא היתה דעתו נוחה ממנהגה, לא מחה שמא לא תשמע. ועי’ עוד באגור (הל’ ציצית כז), שהזכיר מנהג נשים שהתעטפו בציצית, וכתב שאין לעשות כן משום יוהרה, וכ”כ רמ”א (יז, א). הרי שאין בזה חשש איסור, אלא רק מפני שנראה כיוהרה הורו שלא יתעטפו בציצית. וכך כתבו אחרונים רבים. ביאר בערוה”ש (יז, ב-ג), שמצוות שחובה לגברים לקיים, כשמיעת שופר ונטילת לולב, נהגו נשים לקיים, ומצוות שאינן חובה לגברים כציצית, לא נהגו לקיים. ע”כ. אמנם ישנן עדויות על נשים צדקניות שהיו מתעטפות בציצית (ר”י משאש נחלת אבות ח”ה עמ’ רסח). באג”מ (או”ח ד, מט), כתב שאם מגמת האשה להתעטף בציצית לשם שמיים, רשאית ויש לה שכר על כך. אבל אם עושה כן מתוך השפעה חיצונית, כדי ללחום את מלחמת הפמיניזם ולערער על דברי התורה ולטעון שגם נשים חייבות כגברים, אין בידה מצווה אלא מעשה איסור של כפירה בתורה. ע”כ.

למעשה, אין לבקר את מקיימות המצווה בצנעה, ואף אם עושות כן מתוך הזדהות עם הצדדים החיוביים של התנועה הפמיניסטית – אין לערב את המאבק בצדדים השליליים שבתנועה הפמיניסטית בדיון על קיום מצוות הציצית. ראו בדברי מרן הרב קוק (‘יסורים ממרקים’, זרעונים, אורות), שאין לדחות שום תנועה שמבקשת להוסיף טוב, כי בכולן יש ניצוצות אלוהיים, ובדחייתן יש פגם באמונה שגורם למשברים וייסורים, אלא התיקון הוא להרבות עליהן אור ממקור ישראל, כדי שאכן יוסיפו טובה וברכה. ואם נשים רבות ינהגו כך בצנעה לשם שמיים, במשך הזמן גם אם ינהגו כך בפרהסיה כבר לא ייחשב הדבר כיוהרה. עוד נראה, שאין למחות באשה שמתעטפת בטלית בפרהסיה, מפני שחשש היוהרה אינו מצדיק מחאה. גם כאשר מדובר בנשים שמזלזלות במצוות שונות ומתעטפות בטלית בפרהסיה בהפגנתיות, אף שהזלזול במצוות ראוי לביקורת באופן המועיל, אין למחות על כך שהן מתעטפות בציצית, הואיל ועצם ההתעטפות בציצית אינה עבירה אלא מצווה. (על הטעמים להבדלים המעטים שיש בין מצוות הגברים והנשים ראו בפנה”ל תפילת נשים פרק ג; שמחת הבית וברכתו פרק י).

בתרגום יונתן בן עוזיאל (דברים כב, ה), משמע שיש איסור לנשים להתעטף בטלית משום ‘לא ילבש’. אמנם כל הראשונים שעסקו בסוגיה לא הזכירו חשש זה. אך בין האחרונים היו שהזכירוהו, וביניהם בן איש חי (לך לך יג), ולשיטתם נכון שנשים הלובשות טלית ישלבו בה צבעים נוספים, כדי להבחין בין טלית של גברים לשל נשים. אולם רוב ככל הפוסקים לא הזכירו בעיה זו, וביאר מהר”ם שיק (יו”ד קעג), על פי הט”ז (קפב, ד), שאיסור ‘לא ילבש’ הוא כאשר לובשים בגד לשם נוי, ולא כאשר לובשים אותו לשם מצווה.