נחלקו אמוראים בשאלה, האם כל סוגי הבדים חייבים בציצית מהתורה (מנחות לט, ב). יש אומרים שכל בגד מרובע מכל סוג של בד חייב בציצית מהתורה, שנאמר (במדבר טו, לח): “וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם” (רמ”א). ויש אומרים שהואיל ובגדי צמר ופשתן היו הבדים הנפוצים בעבר, כוונת התורה שבדים אלו חייבים בציצית. ותיקנו חכמים שגם בגדים משאר הבדים, כדוגמת כותנה או משי, חייבים בציצית (שו”ע ט, א). למעשה, כדי לקיים את מצוות הציצית מהתורה לכל הדעות, נוהגים להדר שה’טלית גדול’ תהיה מצמר, ויש מהדרים שגם ה’טלית קטן’ שלובשים מתחת לחולצה תהיה מצמר. אולם מי שחם לו ב’טלית קטן’ מצמר, יכול לכתחילה ללבוש ‘טלית קטן’ משאר בדים, שכן גם מצווה שנחלקו אם חיובה מהתורה או מדרבנן, מעלתה גדולה מאוד.[6]
נוהגים שלא לעשות טלית או חוטי ציצית מפשתן, מחשש שיגיעו לאיסור שעטנז (ראו להלן הלכה יג). אמנם בשעת הצורך, כאשר אין אפשרות לעשות טלית וחוטים מצמר או כותנה וכיוצא בזה, נכון לעשותן מפשתן, תוך הקפדה לעשות גם את הטלית וגם את הפתילים מפשתן (שו”ע ורמ”א ט, ב; ו).[7]
כדי לקיים את המצווה מהתורה לכל הדעות, ראוי שהטלית תהיה מצמר (א”ר, פמ”ג, מ”ב ט, ה). וכתב בפלא יועץ (‘ציצית’), שהלובש טלית שאינה של צמר “דומה למי שיכול להרוויח אלף זהובים ומתרצה בחמש מאות”. אולם מי שחם לו ב’טלית קטן’ מצמר, יכול לכתחילה ללבוש ‘טלית קטן’ משאר בדים, שכן גם מצווה שנחלקו אם תוקפה מהתורה או מדרבנן, מעלתה גדולה מאוד. והיו מגדולי ישראל שכך נהגו, כדוגמת הגר”א (מעשה רב יז). יש שכתבו שיוצאי ספרד צריכים להקפיד יותר בצמר, הואיל ולשו”ע רק בגד מצמר חייב מהתורה (אור לציון ח”ב ב, ג). אולם באמת אין בזה הבדל בין המנהגים, שכן בפועל רבים מפוסקי אשכנז עודדו ללבוש ‘טלית קטן’ מצמר, ומנגד היו מפוסקי ספרד שלא עודדו ללבוש ‘טלית קטן’ כלל. גם בפועל לא מצינו שוני בין יוצאי העדות, ואין לעשות מחלוקות בחינם. בנוסף, לכל הדעות אין חובה ללבוש ‘טלית קטן’ (לעיל א, ג), קל וחומר שאין חובה להדר שתהיה מצמר, שכן אף הלובש טלית מכותנה מהדר במצווה, הואיל וכל מגמת לבישתה לשם מצווה.
[7]. מהתורה בגד פשתן חייב בציצית, ומצווה להטיל בו חוטי תכלת שהיו עשויים מצמר, שמצוות הציצית דוחה איסור שעטנז (מנחות מ, א; שבת כה, ב). אבל גזרו חכמים שלא להטיל תכלת בבגד פשתן, שמא יטילו ציצית ב’כסות לילה’ שפטורה מציצית ויעברו באיסור שעטנז. לדעת רי”ף, רש”י, רמב”ם (ציצית ג, ז) ועוד, האיסור הוא להטיל בבגד פשתן פתילי תכלת, אבל צריך להטיל בו חוטים לבנים מפשתן. ולגאונים, ר”ת (שבת כה, ב, ‘סדין’), המאור, נימוקי יוסף ועוד, מחשש שעטנז חכמים פטרו לחלוטין בגד פשתן ממצוות ציצית, והמברך עליו ברכתו לבטלה. כתב הרא”ש (שו”ת ב, ח), שבספרד נהגו להטיל ציציות בבגד פשתן, ולימד עליהם זכות שנהגו כרי”ף ודעימיה, ואולי גם לר”ת כשאין תכלת אין לחוש לגזירה. אולם לכתחילה חוששים לדעת הגאונים ור”ת, ואין הולכים בבגד פשתן מרובע (שו”ע ורמ”א ט, ו; מ”ב יז). אמנם מי שאין לו בגד אחר, יטיל ציצית פשתן בטלית פשתן, ואף יברך עליה, הואיל וכך העיקר להלכה (רדב”ז ב, תרכו; מ”ב יט).
חוטי פשתן, כמו חוטי צמר, פוטרים את כל המינים (מנחות לט, ב, להלן תחילת הלכה ו). וכן כתבו רמב”ם, תה”ד, שו”ע (ט, ב). אמנם לכתחילה אין מטילים חוטי פשתן כי חוששים לדעת מהר”ם (שו”ת תמד), שסובר שחוטי פשתן אינם פוטרים מינים אחרים בלא שיהיה עמהם תכלת. ועוד, שמא יטילום בבגד של צמר (רמ”א ט, ב; מ”ב ח).