הלכה למשה מסיני שהתפילין צריכות להיות מרובעות, היינו שיהיה אורכן כרוחבן , ואף האלכסונים צריכים להיות שווים, כדי שהבית יהיה ריבוע ולא מעויָן. גם התיתורא וגם התפירות שבתיתורא צריכות להיות ריבועיות. כדי שהמעברתא לא תיחשב כחלק מהתיתורא ותהפוך אותה למלבן, חותכים את קצה התיתורא באופן שההבדל בינה למעברתא ניכר.
אפשר לומר בטעם המצווה, שהבית המרובע רומז לקודש הקודשים שאף הוא מרובע, שכן התפילין נועדו להמשיך את קדושת המקדש לכל אחד מישראל, שנאמר (שמות כה, ח): “וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם”, ושכנתי בתוכם – בתוך כל אחד ואחד מישראל (עי’ זוהר א, קכט, א). צורת העיגול קרובה יותר לצורות שבטבע, וישראל שמקיימים את התורה והמצוות, ממשיכים קווים ישרים לעולם, כדי להדריכו ולתקנו, ועל ידם ברכת ה’ נמשכת לעולם. וכאשר הקווים יוצרים ריבוע, ברכתם נעשית קבועה ויציבה. לכן קודש הקודשים והתפילין מרובעים (עי’ פנה”ל שבת ל, ב).
ריבוע זה לא צריך להיות מדויק לחלוטין, שכן לא ניתנה התורה למלאכי השרת אלא לבני אדם, וכל שנראה לעין כמרובע נחשב מרובע. בפועל עד סטייה של 2% ודאי שנראה לעין כמרובע. כמו כן, התפילין אינן נפסלות כאשר חודי הזוויות נשחקים במשך הזמן ונעשים מעט עגולים (ערוה”ש לב, עז). היו התפילין מרובעות בתחילה ובמשך הזמן נתקלקל ריבוען, אם הדבר ניכר בעליל, עד שכל אדם רואה זאת במבט ראשון, נפסלו ואין לברך עליהן יותר (שו”ע לב, לט).[6]
[6]. אמרו חכמים (מנחות לה, א) שגם האלכסונים צריכים להיות מרובעים, כדי שיהיה ריבוע ולא מעויָן. פירש רש”י שהכוונה לשיעור שנתנו חכמים (סוכה ח, א) לאלכסון: “כל אמתא בריבוע, אמתא ותרי חומשא באלכסונא”. כלומר האלכסון צריך להיות פי 1.4 מצלע הריבוע. וכן נפסק בשו”ע לב, לט. אולם ידוע ששיעור זה אינו מדויק, אלא הוא כ-1.414, וממילא בחישוב ריבוע לפי אלכסון של 1.4, יהיה הבדל של מעט יותר מ-2% בין האורך לרוחב. הרי שלדעת חכמים הפרש של שני אחוז עדיין נחשב לגמרי ריבוע. אכן אדם רגיל אינו מרגיש בשינוי של שני אחוז (וכ”כ אג”מ יו”ד ג, קכ; יבי”א ח”ט או”ח ו, ג-ה; הליכות שלמה ד, כה). אמנם, ככל שכלי העבודה והמדידה משתכללים, כך נכון לדייק יותר בריבוע (ארץ צבי א, יב).אם עשו תפילין מרובעות כהלכתן ובמשך הזמן נפגע ריבוען, רק אם הדבר ניכר לרוב בני אדם ממבט ראשון, יש לפוסלן; שאם לא כן, היו צריכים לפסול את רוב התפילין, שעד לפני מאה וחמישים שנה נעשו בעיקר מעור בהמה דקה, ובלא ספק לא נותרו בריבוע מדויק כבתחילה (עיקרי הד”ט ב, יב; אמרי יושר ב, סד). כמו כן, התפילין אינן נפסלות כאשר חודי הזוויות נשחקים במשך הזמן ונעשים מעט עגולים, כי כך היא דרכן, והריבוע ככלל נשאר שלם. וכ”כ ערוה”ש (לב, עז), כי “לא ניתנה תורה למלאכי השרת וקלקול הזויות הוא בהכרח”, ואמנם יש אומנים שעושים בתים חזקים, אבל הם “לוקחים בעד הבתים שלהם ממון הרבה, שאין ביכולת כל אדם להשיגן”, וגם החודים של הבתים היקרים במשך הזמן “מתקלקלים מעט” (וכ”כ בגליון אלפס חולין ח, א; יבי”א ח”ט או”ח ו, ז).
הריבוע צריך להיעשות על ידי העור ולא על ידי טיחה עבה שמדביקים עליו (נו”ב או”ח קמא א; מ”ב לב, קעח). בכלל קלקול הריבוע, כאשר בתפילין של ראש הבתים נפרדים זה מזה עד שניכר שאינם מרובעים.
