תפילין שהוחזקו בכשרות, היינו שנבדקו כראוי בעת הכנתן, אין צריך יותר לבודקן לעולם, וכל זמן שלא ניזוקו הרי הן בחזקת כשרות ומניחים אותן בברכה. וזאת בתנאי שמניחים את התפילין באופן שוטף. אבל אם נפלו לתוך מים או שבמשך תקופה ממושכת לא הניחו אותן, צריך להזדרז לבודקן, כדי לוודא שלא אירע פסול באחת האותיות (שו”ע לט, י). מי שרגיל להניח את התפילין שלו במכונית, ופעמים שהן נמצאות בחום גבוה מאוד, נכון שיבדקם פעמיים בשבע שנים.[18]
ראוי לציין בצער, שלעיתים כאשר נותנים את התפילין לבדיקה, למרות שהתפילין במצב טוב, הבודק מחפש בהן פגמים ומוצא, וזאת כדי לגרום לבעל התפילין לקנות אצלו פרשיות חדשות ולשלם לו עבור חידוש התפילין. אמנם הוא נזהר בלשונו ומדגיש שלא ברור אם הפגמים שמצא פוסלים, אבל מסביר שכדי לצאת מספק עדיף להחליף את הפרשיות ולחדש את הבתים. לעיתים מדובר בבודק מחוג מסוים שרואה בעין רעה חוגים אחרים, ולכן ליבו מטה אותו למצוא בפרשיות ובתפילין של סופרים ויצרנים מחוגים אחרים בעיות. אך אם בעל התפילין היה פונה לבודק מבני חוגו של הסופר או היַצרן, היה מוצא שהתפילין כשרות ונאות.
הסיבה שניתן למצוא פגמים גם בפרשיות כשרות, מפני שהכתיבה נעשית ביד, וממילא טבעי שהאותיות אינן אחידות, ויש הבדלים בין הסופרים, ולכן כאשר רוצים, פעמים רבות ניתן למצוא איזה אות שנכתבה מעט שונה ולהטיל בה ספק מסוים. בנוסף, במשך השנים הנטייה להדר ולהחמיר גברה, וככל שנתפשט הדפוס בעולם, כך צורת האות התקבעה בתקנים גבוהים יותר, ומה שבעבר נחשב כמהודר נחשב עתה ככשר בלבד, ומה שהיה נחשב בעבר כשר נחשב עתה ככשר עם בעיות. גם פרשיות שנכתבו לפני כארבעים שנה על ידי סופרים יראי שמיים, ונחשבו אז ככשרות ללא פקפוק, יהיו מגיהים שכיום יטילו פקפוק בכשרותן. במסגרת זו, קל גם לבודק שאינו חפץ בטובת הפרשיות, למצוא בהן פגמים למרות שנכתבו על ידי טובי הסופרים. אולם הזהירו חכמים שלא להוציא לעז על הראשונים, והמפקפקים בצורת האותיות של סופרים יראי שמיים מהדורות הקודמים, חוטאים. וכבר אמרו חכמים (אבות ה, יט), שתלמידיו של אברהם אבינו הם בעלי ‘עין טובה’. דין תפילין שבלו וגניזתן, להלן יד, י.
