צריך לכתוב את פרשיות התפילין כפי שהן בתורה, שלוש הראשונות פתוחות והרביעית סתומה (ביאור פרשיות סתומות ופתוחות להלן י, טז). בנוסף, צריך לכתוב כל אחת מהפרשיות בעמודה נפרדת. לגבי שלוש הפרשיות הראשונות אין בעיה, מתחילים לכותבן בתחילת השורה כדרך שמקובל להתחיל פרשיות פתוחות. לפני הפרשיה הראשונה לא צריך לעשות רווח תשע אותיות, כי היא מתחילה את סדר הפרשיות, אבל בסוף הפרשיה הראשונה והשנייה משאירים רווח של תשע אותיות עבור הרווח שצריך להיות לפרשייה הפתוחה שאחריה. אולם את הפרשיה הרביעית, ‘והיה אם שמוע’, לא ניתן לכתוב כפרשייה סתומה לשיטת הרמב”ם והרא”ש, שהואיל וצריך לכותבה בעמודה נפרדת, אין צורה שתהיה סתומה לשתי השיטות (כמבואר בהערה). לפיכך, עושים אותה סתומה לפי שיטת הרמב”ם. כלומר, מסיימים את הפרשיה השלישית, פרשת ‘שמע’, בסוף השורה של העמודה הקודמת, ואת פרשיית ‘והיה אם שמוע’ מתחילים באמצע השורה, לאחר רווח של שיעור תשע אותיות. ואף שלשיטת הרא”ש היא נחשבת בכך פרשיה פתוחה, ההלכה היא, שכאשר אין אפשרות לצאת ידי שתי השיטות, נוהגים כשיטת הרמב”ם (שו”ע לב, לו; להלן י, טז).[11] בנוסף, יש אומרים שבדיעבד, אם עשה את הפרשיה האחרונה פתוחה, התפילין כשרות, מפני שאף שהיא עצמה פרשיה סתומה, כיוון שבתורה, בין פרשיית ‘שמע’ לפרשיית ‘והיה אם שמוע’ ישנן פרשיות פתוחות רבות, אפשר שיהיה ביניהן רווח של פרשיה פתוחה (העיטור, רמ”א שם, מ”ב קנח), נמצא אם כן שלדעתם, גם לפי הרא”ש התפילין כשרות.
ולדעת הט”ז (לב, כו), אפשר לעשות את פרשיית ‘והיה אם שמוע’ סתומה לכל השיטות, היינו שישאיר בסוף פרשת ‘שמע’ פחות משיעור תשע אותיות, ויתחיל את פרשת ‘והיה אם שמוע’ בעמודה הבאה לאחר פחות מתשע אותיות, והואיל ואין שם רווח של תשע אותיות במקום אחד, לכל הדעות היא נחשבת פרשיה סתומה. וכן נהגו רבים מיוצאי אשכנז. אולם מנגד, יש סוברים שהואיל ואין שם רווח של תשע אותיות ברצף, אין היא נחשבת כפרשיה חדשה אלא כהמשך של הפרשיה הקודמת, והתפילין פסולות. למעשה, נכון לכל אדם להמשיך במנהג אבותיו.[12]
[12]. קדמו לט”ז, בשו”ת מהר”ם פדואה עז, מהרש”ל לז, רמ”ע מפאנו קו. אך רגילים לקרוא לשיטה זו על שם הט”ז. בשיטה זו תמכו רוב אחרוני אשכנז, ומהם: הגר”א, פמ”ג (מש”ז כו); קסת הסופר (כ, ז). וכתב ערוה”ש (לב, סג), “והסכימו לזה רוב גדולי ישראל וכן עושים ברוב תפוצות ישראל” – הכוונה באירופה. ולכך נטה במ”ב (לב, קסד).
אולם מנגד, יש אומרים שהנוהגים כט”ז אינם יוצאים ידי חובה, כי הצעתו אינה טובה לרמב”ם ושו”ע. וביחו”ד (ד, ג), הורה ליוצאי ספרד שלא להניחן ולא לברך עליהן. וכ”כ בשו”ת איש מצליח (ח”א יו”ד מד). וכן הסכים באור לציון (ח”ב ג, ז), והוסיף שאם אין לו אחרים יניחן בלא ברכה. אולם מנגד, מהחיד”א (חיים שאל א, נט), משמע שבדיעבד יצא. וכן מסרו בשם הרב עזרא עטייה (ספר הזיכרון כנסת עזרא, עמ’ פט, אות כ), שכדרך ארעי (שלושים יום) יוצאי ספרד יכולים לקיים את המצווה כדעת הט”ז עם ברכה.
וכן נראה למעשה, הן על פי העיקרון ‘אפושי פלוגתא לא מפשינן’, שאין נכון להרחיב את המחלוקות, וכל אימת שאפשר לבארם באופן מצמצם, כך ראוי לעשות, ואף כאן ראוי להורות כסוברים שבשעת הדחק רשאים יוצאי ספרד לסמוך על מנהגם של יוצאי אשכנז. וכפי שכתב הרמ”א (יו”ד רעה, ב), עפ”י מהר”י מינץ ח, לעניין ספר תורה, שאף שהלכה כרמב”ם, “אם נמצא ספר תורה שאינה כתובה לפי דבריו אין לפוסלה, כי יש גדולים שיש להם סברות אחרות בזה” (ראו להלן ח, ו, 7).
בנוסף, גם לפי כללי ההלכה, על סמך צירופי הספקות, ראוי להורות שיוצא ספרד רשאי בשעת הצורך לשאול תפילין מיוצא אשכנז ולברך עליהן: א) יתכן שתפילין אלו נכתבו כשיטת רמב”ם, שכן יש אשכנזים שנוהגים כך, ובדרך כלל בעל התפילין אינו יודע על כך. ב) אף שיוצאי ספרד נהגו להורות שלא כט”ז ודעימיה, יש לצרף את שיטת הט”ז לספק, שאולי הלכה כדעתו והרווחים מצטרפים. ג) יתכן שיש בתחילת ‘והיה אם שמוע’ רווח של פרשיה לחלק מהשיטות, ואם כן, הפרשיה סתומה לשיטת רמב”ם. כלומר, יתכן שיש שם כשיעור 9 אותיות קטנות, שזה הרווח המספיק לעשות פרשיה סתומה לב”י בשיטת רמב”ם. ולפי גרסת ר”ת ורא”ש במסכת סופרים (א, טו-טז), גם רווח של שלוש אותיות מספיק כדי לעשותה פרשיה סתומה, ולחיד”א (חיים שאל א, נט) כך היא דעת הרמב”ם למעשה. וחששו לשיטה זו: רא”ש (מזוזה ה), סמ”ג (עשין כג), סמ”ק קנד, טור (יו”ד רפח), מ”ב (לב, קי). ויש שסוברים שאף רווח של שתי אותיות מספיק כדי לעשותה סתומה, שזוהי שיטת סידור קדמונים (הובאה בתוס’ מנחות לב, א ‘והאידנא’). ד) יתכן שיש בסוף פרשת ‘שמע’ רווח של פרשיה לחלק מהשיטות (כמבואר בספק הקודם), ואם כן הפרשיה נחשבת פתוחה, ויש סוברים שאם עשה את ‘והיה אם שמוע’ פתוחה היא כשרה (עיטור, אורחות חיים, רמ”א לב, לו; ערוה”ש נח-נט, בדעת הרמב”ם). ה) גם אם הרווחים שהשאירו אינם יוצרים רווח פרשיה, יש סוברים שפרשיה סתומה בתפילין אינה מצריכה רווח או מצריכה רווח קטן, והם: פרישה (רפח, יד) בדעת רא”ש וטור, וכ”כ בדרישה (רעה, ב), ריא”ז (בשלטי גיבורים על רי”ף מזוזה ה), אשכול (מזוזה עמ’ עא, ב). וכן עולה מראבי”ה (מגילה ס”ס תקמח), אור זרוע (מגילה שעג), שסתומות של תפילין ומזוזות דורשות רווח קטן יותר.
