מצווה להדר במצוות, שנאמר (שמות טו, ב): “זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ” – “התנאה לפניו במצוות” (שבת קלג, ב). וכן מצינו שקיבל ה’ את מנחתו של הבל שהביא קרבן מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן, ואילו את קרבנו של קין, שקימץ והביא מפירות האדמה הפשוטים, לא קיבל (בראשית ד, ג-ה; רמב”ם איסורי מזבח ז, יא).
אמרו חכמים שמצוות ההידור שיוסיף עד שליש ממחיר המצווה (ב”ק ט, א). לדוגמה, אם תפילין כשרות מעור בהמה גסה, שיחזיקו מעמד זמן רב, עולות כ-2,000 שקלים, אזי מצוות ההידור להוסיף עד שליש ולקנות תפילין יותר מהודרות ב-2,666 שקלים. ויש מחמירים וסוברים שהשליש הוא מ’לבר’, היינו שהתוספת תהיה שליש מהמחיר הכולל, ואזי ההידור הוא לקנות ב-3,000 שקלים. ואם ירצה להדר במצווה ולהוסיף יותר משליש, כדי לקנות תפילין יותר מהודרות, הקב”ה ישלם שכרו. ובתנאי שתוספת ההידור לא תהיה על חשבון מצוות אחרות שקודמות בחשיבותן, וקל וחומר שלא על חשבון תשלום חובותיו וסיפוק צרכי ביתו הבסיסיים.
מצוות ההידור שייכת לאדם רגיל, אבל מי שמצבו דחוק, אין עליו מצווה להוסיף שליש (יש”ש, מ”א, מ”ב תרנו, ו). מנגד, מי שזכה לעשירות, ראוי שיהדר ויוסיף יותר משליש. ובמיוחד מי שרגיל להדר בקניית בגדים ורהיטים במחיר גבוה בהרבה ממחיר הבגדים והרהיטים הרגילים, שמצווה עליו להוסיף ולהדר במצוות לפחות כפי שהוא מוסיף בצרכי חול.
בכלל ההידור לצאת ידי שיטות המחמירים אף שלא נפסקו להלכה, ולדאוג שיהיו התפילין והרצועות יפות, ואף להדר שיהיה התיק שבו מניחים את התפילין נאה, ולהחליפו כשיתבלה.
יש מיצרני התפילין שמתהדרים ברשימות ארוכות של דקדוקים והידורים, אך קשה להתרשם מהן, מפני שרוב הפרטים המובאים בהן מצויים ברוב התפילין, וחלקם נוגעים לחששות רחוקים או לדינים שאין להם סמך בפוסקים. לפיכך, נכון למי שאינו בקיא בפרטי ההידורים, לקנות מסופר או סוחר שמוּכָּר כאמין וירא שמיים, כמבואר בהלכה הקודמת.[17]
בגמרא (ב”ק ט, ב): “בעי רב אשי: שליש מלגיו או שליש מלבר? תיקו”. כגון שהמחיר הוא 2,000 אזי שליש מלגיו 666, ומלבר 1,000. הרא”ש היקל, וכן פסקו שו”ע (או”ח תרנו, א), ורוב האחרונים. אמנם ראשונים רבים החמירו, ומהם: ר”ח, ר”ן, ראב”ן, ריא”ז. וכ”כ יש”ש (ב”ק א, כה), ב”ח (תרנו, א), א”ר ג.
בשדי חמד (כללים מערכת ז, יב), כתב שעולה מדברי ר”ת (תוס’ מנחות לב, ב, ‘הא’), שאין מצווה להדר בנוי של מה שנסתר, ולכן אין צריך לשרטט פרשיות תפילין. וכ”כ פתח הדביר. אולם מרדכי, רמ”א (לב, ד), ועוד כתבו שהמצווה לייפות את התפילין מבחוץ ומבפנים.
בכלל ההידור, לחשוש לשיטות מחמירות שלא נפסקו כמחייבות להלכה (פמ”ג מש”ז תרנו, א; אבני נזר או”ח תפד; באו”ה תרנו, א, ‘אם קנה’). וכן לקנות תיק נאה לתפילין, כשם שמחזרים אחר תיק נאה לתכשיטים (ספר חסידים קכט).
לכאורה היה ניתן להסתפק בתוספת שליש על מחירן של תפילין מעור בהמה דקה, שמחירן כ-1,000. אך כיוון שהן אינן מחזיקות מעמד שנים רבות, יותר משתלם לקנות תפילין של בהמה גסה שמחזיקות מעמד פי כמה שנים. לפיכך נכון יותר לחשב לפי מחירן של תפילין מעור בהמה גסה, וכפי שכתבתי למעלה. חסרון נוסף בתפילין זולות כל כך, שהואיל והרווח של המוכר קטן מאוד, יש חשש שעל מנת לשמור על רווחיות יסתמך על דעות מקילות ביותר בשאלות הנוגעות לכשרות הבתים או הפרשיות ויקח פרשיות שנכתבו במהירות או על ידי סופרים לא מיומנים. אמנם למעשה, הרוצה תפילין מבהמה דקה, רשאי לחשב כבסיס את המחיר הנמוך שסוחר אמין מציע לו לתפילין כשרות.
