צריך לקנות תפילין ומזוזות מאדם ירא שמיים, שניתן לסמוך על אמינות עדותו שהתפילין או המזוזות שהוא מוכר כשרות. אבל הקונה אותן מאדם שאינו מוּכָּר, מסתכן בכך שהן פסולות, ושום בדיקה דקדקנית לא תוכל לגלות זאת. לדוגמה, אם הסופר לא כיוון לפני כתיבתן שהוא כותבן לשם מצוות תפילין או לשם מצוות מזוזה, או ששכח לכוון לכתוב את השמות לשם קדושת השם – התפילין פסולות, ודבר זה אינו ניכר בבדיקה. וכן ישנם מקרים שנפלה טעות שפוסלת את התפילין או המזוזה ואין דרך לתקנה משום ‘שלא כסדרן’ (להלן י, טו), ואם הסופר אינו ישר, הוא עלול לתקן את הטעות באיסור, כדי לא להפסיד את הפרשיות שטרח עליהן שעות רבות, ואין אפשרות למגיהים לדעת זאת. ולעיתים הסופר אינו יודע את ההלכה כראוי, כגון שכתב אות אחת בדרך של ‘חק תוכות’ (להלן י, יג), ואינו יודע שפסל בזה את התפילין או המזוזה.
לפיכך, יש לקנות תפילין ומזוזות מסופר ירא שמיים שבקיא בהלכות סת”ם, או לחילופין מסוחר ירא שמיים שמשווק פרשיות של סופרים שמוּכָּרִים לו כיראי שמיים ובקיאים בהלכות סת”ם. כיוון שהמראה החיצוני אינו יכול להעיד על אמינות המוכר, מי שאינו מכיר באופן אישי סופר או סוחר ירא שמיים שבקיא בהלכה, מוטב שיפנה לרב שהוא מכיר כדי שייעץ לו היכן לקנות תפילין ומזוזות.
יראת השמיים נבחנת בישרות ובאמינות שבין אדם לחברו, ובנכונות לוותר על ממון ובלבד שלא להיכשל באיסור גזל או שקר. בנוסף, הידור מצווה לקנות תפילין מסופר צדיק, שמהדר במצוות שבין אדם למקום ובמצוות שבין אדם לחברו, קובע עיתים לתורה ומתפלל במניין, משלם מיסים כחוק ומקיים את מצוות יישוב הארץ. ואם הוא גם מהחיילים שחרפו נפשם על הגנת העם והארץ, מעלתו גדולה במיוחד.
קנה אדם פרשיות שנכתבו על ידי סופר ירא שמיים ועברו בדיקה כראוי, ואחר שנים פתחם והתברר שיש בהם פסול, לדעת רבים, כיוון שעשה את המוטל עליו בבדיקת התפילין שקנה, הרי הוא נחשב כמי שקיים את מצוותו. מעין מה שאמרו חכמים (קידושין סו, ב), לגבי כהן שעבד בבית המקדש והתברר שהוא בן גרושה שפסול לכהונה, שאמנם מכאן ואילך כל קרבן שיקריב פסול, אולם הקורבנות שהקריב עד אז עבור ישראלים – כשרים, והם אינם צריכים לחזור ולהקריבם (דעת קדושים לט, ט).[16]