ו – הרצועות

קשירת התפילין ליד ולראש נעשית על ידי רצועות התפילין. כפי שלמדנו (הלכות א-ב) הרצועות צריכות להיעשות מעור בהמה טהורה, וצריך לעבדן לשם קדושת תפילין.

רוחב הרצועות צריך להיות לפחות כאורך גרגיר שעורה (שו”ע כז, יא), שהוא כסנטימטר אחד. בפועל מהדרים לעשות את רוחב הרצועות כס”מ וחצי. גם כאשר הרצועה התקמטה במקום הידוקה והיא כעת פחות מרוחב ס”מ, כיוון שאם יפשטו אותה יש בה רוחב ס”מ – כשרה.

אורך רצועת התפילין של יד כדי שיכרוך בה את התפילין על שריר היד ומשם תימשך עד האצבע האמצעית ויכרוך אותה עליה שלוש פעמים. ונוהגים להאריך את הרצועה כדי לכרוך אותה על הזרוע שבע פעמים (שו”ע כז, ח), וכדי לכורכה על כף היד והאצבעות בצורה שרומזת לאותיות ‘ש’ ו’י’ (תשב”ץ ג, קיח). מנהגים שונים יש בכך, וכולם כשרים, ונכון לכל אדם להמשיך במנהג אבותיו.

אורך רצועות התפילין של ראש כדי להדק את התפילין על הראש, וכדי שישתלשלו לפניו, הימנית עד הטבור, והשמאלית עד הלב. ונוהגים להדר להאריך את הרצועה הימנית עד המילה והשמאלית עד הטבור (טור ושו”ע כז, יא; מ”ב כז, מא; כה”ח נב; לעיל ג, ה). בדיעבד, אם נחתכו הרצועות של ראש ונשאר מהן לפחות שני טפחים, יניחן בברכה. ואם פחות, יניחן בלא ברכה (מ”ב כז, מד).

הלכה למשה מסיני שצריך לצבוע את הרצועות בצבע שחור (מנחות לה, א). הצביעה צריכה להיות בצד החיצוני של הרצועה (שו”ע כז, יא; לג, ג). יש מחמירים על פי הרמב”ם לצבוע בשחור גם את הצד הפנימי, והמנהג בעבר היה להשאיר את הצד הפנימי בצבעו הטבעי.^[7]

הכנת הרצועות וצביעתן צריכות להיעשות על ידי ישראל לשם קדושת תפילין (רמ”א לג, ד; מ”ב כב-כג). אם מעט מהצבע השחור דהה, כפי שלעיתים קורה במקום הידוק הרצועות ובקשר ה’י’ וה’ד’, יש לחדש את הצבע השחור לשם קדושת תפילין. ואפשר לעשות זאת על ידי כל טוש שחור בעל צבע עמיד.^[8]