יא – כיצד נוצרה המחלוקת

[14]. הפירוש הראשון, שטלטולי הגלות גרמו לספק ולמחלוקת, הוא מובן, ונראה שמוסכם על רבים, והוזכר בסוגיות רבות (עי’ רמב”ם שופר ג, ב). כעין זה כתב באשל אברהם (בוטשאטש או”ח סו”ס תצג), שהמחלוקת נוצרה בעקבות זמנים שבהם מצוות הנחת תפילין היתה רופפת בישראל בשל הגזירות, עד שרק יחידי סגולה היו מניחים תפילין (כמבואר לעיל ג, 2).

אולם האר”י (שער הכוונות, דרושי תפילין דרוש ו), ביאר שיש ערך לשתי השיטות, ותפילין של ר”ת יוצאות מ’מוחין דאבא’, ושל רש”י מ’מוחין דאמא’, ובעולם הזה הלכה כרש”י ולעתיד לבוא כר”ת. יסוד דבריו בתיקוני זוהר חדש (יד, א). כהמשך לדבריו ביארו שהואיל ויש ערך לשתי השיטות, מובן שהיו שני מנהגים, אלא שנחלקו מה המנהג העיקרי להלכה, והיו יחידי סגולה שנהגו להניח שני זוגות. וכ”כ באמונת חכמים ל, מטפחת ספרים קד. וכן נמצאו תפילין מתקופת התנאים, מהן כרש”י ומהן כר”ת, הרי ששני המנהגים היו קיימים בישראל כמנהגים כשרים, כדוגמת מה שביאר רב האי גאון לגבי מנהגי התרועה (מילואים ל’תורה שלמה’ א, לרב מ”מ כשר; הערות הרב מרגליות על שו”ת מן השמים עמ’ מה-מו; הרב גורן, תורת המועדים, עמ’ 534). וכן מובא בפסקי תוס’ (מנחות לד, ב, אות צב), ש”בנהרדעא ובירושלם מצאו ב’ זוגים – אחת כרש”י ואחת כר”ת”. והבן איש חי (וירא כא), אף הפליג וכתב שמימי משה רבנו היו מניחים שני זוגות.

לפי זה מסתבר שמעיקר הדין אפשר לצאת בכל אחד מהזוגות. וכן כתב בשו”ת בשמים ראש כד, שיש מן הגאונים שפירשו שסדר הפרשיות אינו מעכב, ולדעתם אחר שאביי (מנחות לד, ב) ביאר ש”החליף פרשיותיה פסולות” הכוונה החליף בין חיצוניות לפנימיות, אך אם החליף פנימית בפנימית או חיצונית בחיצונית – כשר, רבא חלק עליו וסבר “לא שנא”, שכל שינויי הפרשיות כשרים (וזאת בניגוד להסבר המקובל שלרבא כל השינויים פוסלים). וכתב שגם לחולקים על כך, “אין ספק דפיסול זה דסדר הפרשיות אינו דבר תורה”. והביאוהו הרב יצחק טייב (ווי העמודים על היראים, עמוד היראה טז, סוף סק”א), מהרש”ם (דעת תורה לד, ב), והרב כשר במילואים ל’תורה שלמה’ (סי’ א). וכן כתב דעת קדושים (לד, ב) מדעתו בלשון ספק, וכתב שיש בכך לימוד זכות על מנהג העולם להניח רק תפילין של רש”י.