מותר לבשל דגים עם חלב וכן מותר לאכול דגים עם חלב. שלא גזרו חכמים על דגים להחשיבם כבשר, הואיל והמראה שלהם שונה מאוד, וגם דינם שונה, שאינם צריכים שחיטה ודמם מותר באכילה. וכן מבואר במשנה (חולין קג, ב), שמותר לבשל ולאכול דגים עם חלב, וכן מבואר בתלמוד (שם קיא, ב), שהיו נוהגים לטבול דגים ברוטב חלבי.
אמנם כתב רבי יוסף קארו (בית יוסף יו”ד פז, ג), שאין לאכול דגים עם חלב מפני חשש סכנה, ובעקבות דבריו, בארצות המזרח וצפון אפריקה, רבים נהגו להיזהר מכך. והיו שאמרו שרק מאכילת דגים עם חלב צריך להיזהר, אבל לא מאכילתם עם חמאה (זבחי צדק). מנגד, גם מבין פוסקי הספרדים היו שהתירו לאכול דגים עם חלב (פר”ח, חיד”א, שלחן גבוה).
למעשה, מותר כיום לבני כל העדות לאכול דגים עם חלב, הואיל ומבואר בתלמוד ובראשונים שאכילתם יחד מותרת לכתחילה. ואף אלו שנהגו להחמיר, החמירו מסיבה רפואית בלבד, וכיוון שהרופאים בימינו מסכימים שאין בכך סכנה, בטל האיסור. ויתכן שבעבר, באזורים מסוימים היו מצויים בחלב חיידקים שבפגישתם עם דגים התעוררו לגרום מחלות, ומתוך הניסיון, הורו הרופאים שבאותם המקומות להימנע מאכילת דגים עם חלב. וכיוון שמצווה להיזהר מסכנות, הורו הרבנים שבאותם המקומות לשמוע בקולם. אבל כיום שנוהגים לפסטר את החלב, כבר אין לחשוש לאותן מחלות, וגם אלה שהיו מחמירים בזה בעבר, רשאים לאכול דגים עם חלב.[3]
למעשה, גם לבני משפחות שנהגו בעבר להימנע מכך מותר כיום לאכול דגים עם חלב, כיוון שמצד ההלכה אין בזה שום איסור, ורק מצד הסכנה אסרו זאת, ועמדת הרופאים בדורות האחרונים שאין בזה שום סכנה. ואין בזה פקפוק על מנהג הדורות הקודמים שהחמירו בזה, כי אולי בעבר היתה בזה סכנה כמבואר למעלה.
