ח – אזהרות סגוליות שיש להן טעמים נוספים

יש אזהרות שיש להן גם טעמים מוסריים, ולהן ראוי לחוש, שכן פעמים שהסכנה הסגולית תואמת את עומק הטעם המוסרי. לדוגמא, אמרו חכמים שנכון להיזהר שלא לזרוק על הרצפה פירורי לחם, שהעושה כן גורם לעצמו עניות, שכן המלאך הממונה על המזונות והפרנסה ‘נקיד’ שמו, כלומר ‘נקיות’ שמו, ואילו המלאך הממונה על העוני ‘נבל’ שמו, כלומר ‘לכלוך’ שמו. ועל כן במקום שישנם פירורי אוכל על הרצפה שוכן מלאך העניות, ואילו במקום נקי שוכן מלאך העושר (פסחים קיא, ב; חולין קה, ב, שו”ע או”ח קפ, ד). וראוי להקפיד על כך, מפני שהדרכה סגולית זו תואמת את ההדרכה המוסרית, שכן המשליך פירורים על הארץ נראה כבועט בברכתו של ה’, וראוי שתיפסק לו הברכה. ועוד, שהזנחת ניקיון הבית מרגילה להזנחה בשאר התחומים, כולל ניהול הכספים והרכוש, וממילא גורמת לעניות (לעיל יג, יב).

רבים נוהגים שלא להניח תבשילים ומשקים תחת המיטה, הואיל והמאכלים שמונחים שם עלולים להתלכלך או להישכח ולהתעפש. ועוד, שהשינה נחשבת כאחד חלקי שישים של מיתה, ואין זה מכבודם של המאכלים, שנועדו להעניק חיוניות, שיהיו תחת המיטה שעליה האדם שוכב דומם כמת. ויש שאף חוששים לרוח רעה ששורה על המאכלים שהיו תחת המיטה בעת השינה, ולכן נמנעים מלאכול מאכלים ומשקים שהיו תחת המיטה. למעשה, לכתחילה אין להניח מאכלים ומשקים תחת המיטה, ואם הניחום, מותר לאוכלם.[8]


[8]. כתב הרמב”ם בהל’ רוצח יב, ה: “ולא יתן התבשיל תחת המטה (ללא כיסוי) אע”פ שהוא עוסק בסעודה, שמא יפול בו דבר המזיק והוא אינו רואהו”. ומקורו בירושלמי תרומות ח, ג, שלא הזכיר טעם של רוח רעה. אולם בבבלי פסחים קיב, א: “תנא: אוכלין ומשקין תחת המטה, אפילו מחופין בכלי ברזל – רוח רעה שורה עליהן”. וכ”כ הראב”ד. מהירושלמי עולה שהאיסור רק בתבשיל ובמשקה, וכ”כ רי”ף, רא”ש וטור ושו”ע קטז, ה. ומהבבלי משמע שהאיסור בכל מאכל, וכ”כ שועה”ר הל’ שמירת גוף ונפש ז. אמנם בדיעבד המאכלים מותרים, הואיל ואיסור רוח רעה רק לכתחילה (ח”א ב, ב; שבות יעקב ב, קה; פת”ש קטז, ד, רע”א ויד אפרים שם). ויש אומרים שמלכתחילה אין צריך להקפיד בזה (ר’ צדוק בתפארת צבי קטז). ומנגד יש מחמירים שלא לאכול בדיעבד (גר”א, שיורי ברכה קטז, י; בא”ח ש”ש פינחס יד). ועי’ בס’ שמירת הגוף והנפש סימן יד, א-יז, בכל פרטי המנהג והדעות.

תפריט ההלכות בפרק

תפריט הפרקים בספר

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן