נערות שרגילות להתפלל שחרית בבית הספר, ואם לא יאכלו לפני כן בבית, יהיו רעבות ויתקשו להתרכז בתפילה ובלימודים, רשאיות לברך את ברכות השחר והתורה ולאחר מכן לאכול ולשתות בבית לפני התפילה. אם תספיק להן אכילת ארעי בלא לחם, עדיף שיאכלו אכילת ארעי, ובהפסקה הראשונה יוכלו ליטול ידיים ולאכול לחם. וזאת בתנאי שקביעות התפילה בבית הספר מחנכת את התלמידות ומבססת את מעמדה של התפילה.[6]
קטנים שעוד לא הגיעו לגיל מצוות, שתים עשרה שנה לבנות ושלוש עשרה שנה לבנים, רשאים לאכול בשעת הצורך לפני התפילה, שכל מה שמחנכים את הקטנים שלא לאכול מאכלים אסורים הוא כאשר המאכל אסור מצד עצמו, מפני שאינו כשר. אבל כאשר תיקנו חכמים סייג שלא לאכול לפני התפילה או לפני הקידוש, כיוון שאין במאכלים עצמם איסור, בשעת הצורך אין הקטנים חייבים בסייג זה (מ"ב קו, ה; יבי"א ח"ד יב, טו; ועי' בכה"ח קו, יא).
[6]. לבנים שעברו בר מצווה קשה יותר להקל בזה, מפני שחובת התפילה לגביהם ברורה. אולם לנשים חיוב תפילת שחרית אינו מוחלט, שכן יש אומרים שחייבות בתפילה אחת ביום בלבד, ויכולות לצאת בתפילת מנחה, ויש אומרים שיכולות לצאת בברכות השחר והתורה (לעיל ב, ג-ה), וממילא גם האיסורים שלפני תפילת שחרית אינם מוחלטים, ולכן בשעת הצורך אפשר להקל לאכול לפני התפילה. כעין זה כתבו באג"מ ח"ד קא, ב, ובהליכות שלמה ב, ד. ובספר הליכות בת ישראל ב, הערה י, ציטט מכתב מרשז"א, שהיקל לבנות סמינרים לאכול בביתן קודם הליכתן לבית הספר. והוסיף שצריכות לפני אכילתן לומר תפילה קצרה (וכתבתי לצאת בברכות השחר והתורה שממילא חייבות). והוסיף שטוב שגם יקבלו על עצמן עול מלכות שמים באמירת "שמע ישראל".