משעה שעלה עמוד השחר והגיע זמן תפילת שחרית, צריך אדם לעמוד לפני בוראו בתפילה. ולא יקדים כבוד עצמו לכבוד שמים, לפיכך אמרו חכמים שאסור לאדם לעסוק במלאכתו ולצאת לדרכו ולאכול קודם שיתפלל. וגם לא יקדים כבוד חבירו לכבוד שמים, לפיכך אסור לאדם ללכת לפתחו של חבירו לשאול בשלומו קודם שיתפלל.
כעקרון כן הדין גם לגבי נשים, אלא שכל אשה שנוהגת להקל לקיים את מצוות התפילה באמירת ברכות השחר והתורה בלבד, צריכה להקפיד שלא לעשות את הדברים הללו עד שתאמר ברכות אלו. ומי שנוהגת כדעת רוב הפוסקים, ומתפללת בכל בוקר תפילת עמידה של שחרית, צריכה להקפיד ולהיזהר בכל הדברים הללו עד שתתפלל עמידה של שחרית. אולם בשעת הצורך, גם מי שנוהגת להתפלל בכל בוקר תפילת עמידה של שחרית, יכולה לסמוך על דעת המקילים, ואחר שתאמר את ברכות השחר והתורה רשאית לעשות את כל הדברים הללו.
וגם אשה שלפעמים מתפללת עמידה בשחרית ולפעמים במנחה, תשתדל להקפיד באותם הימים שהיא מתפללת שחרית שלא לעשות את הדברים הללו לפני תפילתה. ובשעת הצורך, תוכל להקל לעשותם אחר שתאמר את ברכות השחר והתורה.[5]
וגם נשים שנוהגות להתפלל בכל בוקר שחרית, כשיש להן צורך גדול, רשאיות להקל בכל הדברים הללו לפני התפילה, ובלבד שיקדימו את ברכות השחר והתורה. מפני שאפשר לצרף את דעת הסוברים שאחר ברכות השחר כבר רשאי אדם לעסוק בעסקיו ולצאת לדרכו, כמובא ברמ"א פט, ג. ועוד שי"א שכבר בברכות השחר והתורה יצאו ידי חובת תפילתן, וממילא אינן צריכות להיזהר בכל זה. לפי היסודות הללו אכתוב את ההלכות הבאות. וע"ע באג"מ או"ח ח"ד קא, ב; מנח"י ח"ד כח, ג; הליכות שלמה תפילה ב, ג-ד; הליכות בת ישראל ב, ג-ד; הליכות ביתה ו, ז; אש"י יג, ל.
