אשה שצריכה לטפל בילדיה, ואינה יכולה להתפלל מיד לאחר קימתה, ועד שתסיים את הטיפול בילדים יעבור זמן רב, ואם לא תשתה קפה או תה, לא תתיישב דעתה, מותר לה לשתות קפה או תה לפני שתתפלל. מפני שאין בשתייתה גאווה אלא צורך, כדי שתהא דעתה מיושבת ותוכל לטפל כראוי בילדיה. ואם תצטרך גם לאכול פרי או עוגה, ובלעדיהם תרגיש חולשה ולא תוכל לטפל בילדיה כראוי, מותר לה לאכול, מפני שהיא אוכלת כדי לחזק את עצמה ולא כדי להתגאות. אבל תשתדל לברך את ברכות השחר והתורה לפני אכילתה ושתייתה.
אשה שרגילה להתפלל בכל יום תפילת שחרית, ובעלה חזר מבית הכנסת, וכבר הגיע זמן הארוחה והיא עדיין לא הספיקה להתפלל שחרית, תאמר את ברכות התורה והשחר שיש בהן תפילה קצרה, ותאכל עימו, ואח"כ תתפלל עמידה, מפני שסדר החיים המשפחתי התקין על פי ההלכה שבני הזוג אוכלים יחד. וכל זה כאשר הזמן דוחק או שהבעל ממהר, אבל כשאפשר, עדיף שהאשה תסיים תחילה את ברכות השחר וברכות התורה, שני פסוקים ראשונים של קריאת שמע ותפילת עמידה, ולאחר מכן יאכלו יחד.[7]
[7]. לדעת שו"ע אה"ע ע, ב, אי אפשר לחייב את הבעל לאכול עם אשתו יותר מאשר בליל שבת, ובלבד שיתן לאשתו את מזונותיה כפי שהתחייב בנישואין ובכתובה. אולם לדעת הרמ"א עפ"י רוב הראשונים, אם האשה רוצה שיאכל עימה, הוא חייב לאכול עימה בכל יום. וברור מזה שגם אם האיש רוצה לאכול עם אשתו, שהיא מחויבת בכך. וכ"כ באג"מ או"ח ח"ד קא, ב. וכ"כ באבני ישפה טז, ג, בשם ריש"א, שאשה שרגילה להתפלל שחרית ולא הספיקה להתפלל עד שבעלה חזר מבית הכנסת, תצא בתפילה קצרה ותאכל עימו, כדי שלא יצטרך להמתין לה. ורשז"א אמר "שתעשה מה שבעלה יבקש, כי היא משועבדת לבעלה". ונראה שכל זה כאשר הזמן דוחק אבל כשאפשר תנהג כמבואר למעלה.