כפי שלמדנו (ב, ב-ה), לכתחילה טוב שנשים יתפללו עמידה של שחרית ומנחה בכל יום, ובשבת יתפללו בנוסח של שבת. ואם יתפללו תפילת עמידה אחת בכל יום, יוצאות ידי חובתן, ומוטב שיתפללו עמידה בשחרית. ובשעת הדחק, אפשר לסמוך על הסוברים שנשים יוצאות ידי חובתן באמירת ברכות השחר וברכות התורה. ונשים שטרודות בטיפול בילדיהן, רשאיות לכתחילה לסמוך על דעה זו.
אמנם ראוי שגם הנוהגות להקל בימות החול לומר ברכות השחר וברכות התורה בלבד, בשבת יתפללו תפילת עמידה של שחרית, משום שבשבת יש בדרך כלל יותר זמן פנוי. ונשים רבות אף נוהגות להדר לילך לבית הכנסת להתפלל עם הציבור בליל שבת ובשחרית.
לעניין קריאת התורה, למדנו לעיל (ב, י), שלדעת בעל ה’מגן- אברהם’ (רפב, ו), נשים חייבות לשמוע את קריאת התורה בשחרית של שבת, משום שגם הנשים צריכות לשמוע את כל התורה בכל שנה. אולם לדעת רוב רובם של הפוסקים, נשים פטורות משמיעת קריאת התורה בשבת, מפני שזו מצווה שתלויה בזמן. וכן הלכה. אלא שהרוצה להדר, טוב שתשמע את קריאת התורה בשבת, מפני שלכל הדעות, אף שהיא פטורה, אם תשמע תקיים מצווה ויש לה בזה זכות (ע’ לעיל ב, 13. ואם אשה חייבת בפרשת ‘זכור’ יבואר בהמשך כג, ה).
לעניין תפילת מוסף למדנו (ב, ט), שיש אומרים שנשים חייבות להתפלל מוסף (מגן גיבורים), ויש אומרים שאינן חייבות (צל”ח). למעשה, הואיל וזו מצווה מדברי חכמים, הלכה כדברי המקילים, ואין חובה לנשים להתפלל מוסף, והרוצה להתפלל רשאית ויש לה בזה זכות.
