מחירו של ספר תורה בכתב ספרדי עולה מעל למאה אלף שקלים, וספר תורה בכתב ‘בית-יוסף’ כמנהג יוצאי אשכנז, כמאה ושלושים אלף שקלים. ההבדל במחירים נובע מכך שהכתב האשכנזי מהוקצע יותר וכתיבתו אורכת זמן רב. בכל אופן מדובר במחיר גבוה מאוד עבור רוב האנשים. ומי שירצה ללמוד לכתוב בעצמו את התורה, יצטרך ללמוד תחילה כתיבת סת”ם ולהתאמן בזה, ואח”כ לכתוב את כל התורה, וכל זה יארך לו זמן רב על חשבון פרנסתו והזמן המוקדש ללימוד תורה. השאלה כמה אדם צריך להשקיע כדי לקיים מצווה זו.
למעשה כתב הרא”ש (הל’ ס”ת סי’ א), שמצוות עשה על איש מישראל אשר ידו משגת לכתוב ספר תורה, משמע שמי שאין ידו משגת פטור מן המצווה. אכן בפועל אנו רואים שהרבה צדיקים וחסידים אינם מקיימים מצווה זו, כנראה מפני שאין בכוחם לגייס את הסכום או הזמן הנדרש למצווה. למעשה, מוסכם שאין אדם צריך להוציא עבור מצווה זו הון רב. ואם יוציא למען כתיבת ספר תורה עשירית מכספו, עדיין רוח חכמים נוחה ממנו, אבל אם יוציא למען הכתיבה יותר מעשירית מכספו, אין רוח חכמים נוחה ממנו, שכן לא יישאר לו כסף למצוות אחרות כגון צדקה, תפילין וכיוצא בזה. שכן אמרו חכמים, שאין להוציא עבור כלל המצוות יותר מחמישית מכספו, שמא יפשוט את הרגל ויצטרך לבריות (אג”מ יו”ד א, קסג).
לפי זה רק אדם עשיר, שעלות כתיבת ספר התורה היא פחות מעשירית מכספו הפנוי, מצווה שיכתוב ספר תורה, אבל מי שמחיר הספר יותר מעשירית מכספו הפנוי, פטור מן המצווה. ואף אדם עשיר שרואה שיש בבית הכנסת שלו כבר מספיק ספרי תורה, עדיף שיקיים את מצוות כתיבת ספר תורה בקניית ספרי קודש ובהשתתפות בכתיבת ספר תורה, כפי שלמדנו בהלכה הקודמת, ואת התרומות הגדולות שלו יפנה לצרכי מצווה חשובים יותר.[1]
