נכון להדר במצווה ולקיימה בטלית נאה ובציציות נאות (מ”ב כד, ט), וכפי שנאמר (שמות טו, ב): “זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אֱלוֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ”. דרשו חכמים (שבת קלג, ב): “התנאה לפניו במצוות; עשֵה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה”. בכלל זה יש להקפיד שלא תהיה הטלית בלויה או מוכתמת או מושחרת מחמת זיעה (סדר היום). אלא תהיה טליתו נאה ונקייה. וכמה גנות ובושה ישנן למי שרגיל לקנות בגדים יקרים ומקפיד שיהיו נקיים ונאים, ואינו מקפיד שתהיה טליתו נאה ונקייה (חסד לאלפים כד, ה).
לשם חיבוב המצווה, נוהגים לאחוז את הציציות בשעת קריאת שמע ולנשקן כשמזכירים את הציצית ועניינה. ואמנם בימי הגאונים היו שהתנגדו לכך וטענו שאין להמציא מנהגים שאין להם שורש בתלמוד, והנוהג בהם חוטא ביוהרה (רב נטרונאי גאון). אולם לאחר שכבר לא מעט מישראל נהגו בהם, נעשו המנהגים מקובלים ואין בהם יוהרה (ב”י ושו”ע כד, ב-ד; ראו פנה”ל תפילה טו, יא).
כדי להבין את מידת ההקפדה על כבודה של הציצית, צריך להקדים שכל דבר שיש בו שמות קדושים, כגון ספר תורה, תפילין או מזוזה, נקרא ‘תשמיש קדושה’, וצריך להקפיד לכבדו מאוד. לפיכך אסור להיכנס עם תפילין או סידור לשירותים. אולם שאר הדברים שעושים על ידם מצוות, כדוגמת ציצית וסכך, נקראים ‘תשמישי מצווה’, ואין צריך להקפיד כל כך על כבודם (להלן יד, ח). לפיכך, מותר לשבת באופן שהציציות מונחות על הארץ, וכן מותר לישון עם ‘טלית קטן’ או להיכנס עימה לשירותים. אולם אסור לבזות את הציצית, כגון לקשור בחוטיה דבר מה. כמו כן, אין ללכת באופן שהציציות נגררות על הארץ (שאילתות, שו”ע כא, א; ד). נוהגים שלא להיכנס לשירותים עם ‘טלית גדול’, אבל לא מפני קדושת הציציות, אלא מפני כבוד הטלית, שהיא מיוחדת לתפילה (ט”ז ג; מ”ב יד). ראוי שלא להתעטש לתוך הטלית או לנגב בה את הפנים, אך אין בזה איסור, הואיל והטלית היא בגד וכן נוהגים לעשות בבגד.
הנכנס לבית קברות או לתוך ארבע אמות של מת, צריך להסתיר את ציציותיו בתוך בגדו, וכן לא יניח שם תפילין או ילמד תורה או יקיים מצוות אחרות (שו”ע כג, א; מה, א; עא, ז). שהואיל והמת אינו יכול לקיים מצוות, המקיים מצוות לידו נראה כ’לועג לרש’ (ברכות יח, א).