צעיף, מצנפת או כאפייה פטורים מציצית, הואיל ונועדו לכיסוי הראש והצוואר, ואילו הבגד שחייב בציצית הוא בגד שנועד לכיסוי הגוף. ואף אם מעת לעת יעטפו בהם את רוב הגוף, כיוון שנועדו לכיסוי הראש או הצוואר, פטורים מציצית (שו”ע י, יא-יב).[5]
מגבת שיש לה ארבע כנפות, למרות שלעיתים היוצא מהמקלחת מתעטף בה כדי לכסות את עצמו או כדי להתחמם בה, אינה חייבת בציצית, הואיל ולא נועדה לכיסוי הגוף ולכן אינה נחשבת בגד. כיוצא בזה, שכפ”ץ נגד אויב, אפוד נגד קרינה, סינר להגנה מלכלוך בעת עבודה, סינר לצורך תספורת, פטורים מציצית, הואיל ונועדו להגנה מדברים מסוימים, ולכן אינם נחשבים כבגד שנועד להגנה מקור או מחום או לשם כבוד (עי’ באו”ה י, יא, ‘סודר’). כיוצא בזה, המתעטפים בדגל המדינה פטורים מציצית, הואיל והדגל אינו בגד, והם מתעטפים בו לשם הזדהות ולא לשם לבוש וכיסוי כבגד.
בגד הוא הנועד לכסות את האדם בלכתו בביתו ומחוץ לביתו. לפיכך, שמיכות, אף שישנים בהן ביום, פטורות מציצית, הואיל ואינן בגד (מרדכי, שו”ע יח, ב). אמנם היו שחששו שמא שמיכות שישנים בהן גם ביום חייבות בציצית, ולכן הקפידו לעגל אחת מכנפותיהן, ובמיוחד אם הן מצמר (מ”א יח, ג; שועה”ר ה; כה”ח יז). אולם המנהג שלא להחמיר בזה, כי העיקר להלכה ששמיכה אינה בגד ופטורה מציצית (מור וקציעה; א”א בוטשאטש; ערוה”ש יח, ח; ברית כהונה מערכת צ’ יד). וכן דין שמיכה שמתעטפים בה לפעמים על הספה וכדומה (‘כרבולית’), כי היא נועדה לשמש כשמיכה ולא כבגד.
