חוטי ציציות מצמר או מפשתן פוטרים את כל סוגי הבדים, אבל חוטים משאר מינים פוטרים רק את מינם. לדוגמה, חוטי כותנה פוטרים בגד מכותנה ולא בגד מצמר או ממשי, אבל חוטי צמר פוטרים גם בגד מכותנה וממשי (שו”ע ט, ב-ג). כפי שלמדנו בהלכה הקודמת, אין נוהגים להשתמש בחוטים מפשתן.
יש סוברים שצבע החוטים צריך להיות כצבע הבגד, היינו שאם הבגד לבן יהיו החוטים לבנים, ואם הבגד אדום יהיו אדומים, כי כך הוא נוי המצווה, וכך גם הציצית מ’מין הכנף’. לשיטתם, החוטים הלבנים נקראים לבנים כי בפועל רוב הבגדים היו לבנים, אבל כאשר הבגד צבוע, חוטי ה’לבן’ צריכים להיות בצבע הבגד (רש”י, רמב”ם, שו”ע ט, ה). מנגד, יש סוברים שגם כאשר הבגד צבוע, אפשר לעשות לו חוטים בצבע לבן (סמ”ג, רשב”א ותה”ד), ויש אומרים שצריך לעשות לו חוטים לבנים (בעל העיטור ורמ”א). כדי לצאת מן הספק, עדיף לעשות את הבגד לבן, וכך לכל הדעות יעשו לו חוטים לבנים. ואף ישנה מעלה בכך, מפני שהלבן רומז למידת החסד. גם כאשר יש בבגד פסים שחורים או כחולים כמקובל, הוא נחשב על פי רובו כבגד לבן, ובפרט שהכנף עצמה לבנה.[8]
מנגד, לסמ”ג (עשין כו), ומהר”ם (הגה”מ ג, ה), אפשר לעשות את הפתילים מכל צבע, וכל מה שלמדו מ’מין כנף’ הוא שהפתילים צריכים להיות מהחומר של הבגד. כיוצא בזה כתבו הרשב”א (ג, רפ) ותרומת הדשן (מו), שהמנהג הפשוט לעשות פתילים לבנים גם לבגד צבעוני. וכן עולה מדברי רי”ד (מנחות מא, ב). ובעל העיטור (ב, ב) כתב, שגם בבגד צבעוני צריך לעשות פתילים לבנים, ורק בדיעבד אם אין לו לבן יעשה פתילים בצבע הבגד. והוסיפו וביארו שיש מעלה שהטלית והציציות יהיו בצבע לבן כנגד מידת החסד (יש”ש יבמות א, ג, בשם מהר”י ברונא; שער הכוונות דרושי הציצית ב; מגיד מישרים שלח).
בשו”ע (ט, ה), כתב שיש אומרים שצריך לעשות את הציצית מצבע הבגד, שאם הוא צבעוני יהיו הפתילים צבעוניים, “והמדקדקים נוהגים כן”. וכן דעת ב”ח ועולת תמיד, אלא שכתבו שבמקרה זה יצניע את הציציות שלא ייראה כעושה נגד המנהג. והרמ”א העיר שלמנהג אשכנז עושים פתילים לבנים גם בבגד צבעוני, “ואין לשנות”. וגם מיוצאי ספרד נהגו כן (מים חיים משאש או”ח א, ה; כה”ח טו, לו).
כדי לצאת ידי כולם, הורו לעשות בגד לבן ופתילים לבנים (ט”ז ט, ח; שיורי ברכה ה; שועה”ר ט; ארה”ח ה; מ”ב טו; כה”ח ה). יש נוהגים להדר לעשות את הטלית כולה לבנה (מהרש”ל, חסד לאלפים, חיד”א). אך לדעת רוב הפוסקים די שעיקר הבגד יהיה לבן, וכפי מנהג המהדרים לקשט את הטלית בפסים שחורים או כחולים סמוך לשוליה זכר לתכלת (לקט יושר א, יב; פרי מגדים א”א ט, ו; מ”ב ט, טז; בן איש חי נח יא). על בסיס צורת טלית זו קבעו את דגל מדינת ישראל.
חיילים שמטעמי הסוואה צריכים ללבוש טלית ירוקה, אם אין ערך מבצעי בכך שהפתילים יהיו ירוקים, עדיף שיעשו על פי המנהג פתילים לבנים למרות שהטלית ירוקה.
