כל המלאכות שצריכות כוונה בהכנת החוטים, צריכות להיעשות על ידי ישראל, כי על ישראל, בין גברים ובין נשים, סומכים שיכוונו לשם המצווה (שו”ע יא, ב).
בדורות האחרונים התעוררה שאלה, האם אפשר להכין את חוטי הציצית על ידי מכונה כאשר מפעילים אותה לשם המצווה. לדעת רוב האחרונים חוטי המכונה כשרים לציצית, משום שאין צורך שהמלאכה תיעשה על ידי אדם אלא רק שתהיה בכוונה, וכיוון שיהודי הפעיל את המכונה בכוונה לשם מצוות ציצית, כל הפעולה הנמשכת מכך נחשבת בכוונה. ויש אוסרים, מפני שלדעתם כל מלאכת עשיית החוטים צריכה להיעשות על ידי אדם ובכוונה, ומה שהמכונה עושה אינו מעשה אדם ואינו בכוונה.
למעשה, נכון להדר לקיים את המצווה בציציות שנעשו ביד, שהכוונה בהן שלימה ומהודרת, ויוצאים בהן לכל הדעות, אולם גם ציציות מכונה כשרות, ואף אפשר לברך עליהן. וזאת בתנאי שהמכונה הופעלה לשם מצוות ציצית.[11]
הטלת חוטי הציצית בבגד וקשירתם בגדיל צריכות להיעשות על ידי ישראל ולא על ידי נוכרי, שנאמר (במדבר טו, לח): “דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת”, דרשו חכמים (מנחות מב, א): “בני ישראל יעשו ולא נוכרים יעשו” (שו”ע יד, א).
לדעת רוב הפוסקים, כשם שנשים כשרות להכנת חוטי הציצית כך כשרות להטלתן ולקשירתן (שו”ע יד, א). ויש מחמירים, מתוך שסוברים שרק מי שחייב בציצית כשר לכך. לכתחילה מחמירים להטיל ולקשור את חוטי הציציות על ידי זכרים בני מצווה (רמ”א).[12]
לפני כמאתיים וחמישים שנה החלו להמציא את המכונות הראשונות לטוויית חוטים. נחלקו האחרונים האם אפשר לעשות חוטים לציצית על ידי מכונה. המחלוקת נוגעת לשני עניינים: א) האם בכך שיהודי מפעיל את המכונה לשם מצווה – טוויית החוטים נחשבת ‘לשמה’. ב) האם צריך ‘כוח גברא’ בטוויית החוטים, ואם כן, האם פעולת המכונה נחשבת ל’כוח גברא’. בין המתירים: חסד לאברהם (מהד”ת או”ח ג), הרב יוסף שאול נתנזון (קונטרס גדולי גדולים), אחיעזר (ג, סט), הר צבי (או”ח א, י), חזון איש (או”ח ו, י), ציץ אליעזר (ו, טו). ומרן הרב קוק זצ”ל באורח משפט או”ח קכב, לימד זכות על המקילים. בין האוסרים: אמרי אש (או”ח א), דברי חיים (ח”ב א-ב), מחזה אברהם ג, מנחת יצחק (ב, צו-צט). (ראו פנה”ל פסח יב, ד, במחלוקת אודות מצות מכונה, שדומה למחלוקת זו).
[12]. נשים כשרות להטלת חוטי הציצית ולקשירתם בבגד (תוס’ מנחות מב, א, ‘מנין’; סמ”ג עשין כו; תרומה, מרדכי, ורא”ש הל’ ציצית יג). וכן נפסק בשו”ע (יד, א). אמנם יש מחמירים וסוברים שנשים אינן יכולות לקשור ציצית, מפני שנאמר “דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (מהר”ם). ויש מחמירים מפני שרק מי שחייב בציצית רשאי לקושרן, ונשים שפטורות מציצית אינן רשאיות לקושרן לבגד (ר”ת). הרמ”א כתב שלכתחילה טוב להחמיר. לארצות החיים חוששים רק לדעת מהר”ם, ולכן קטנים שיודעים לכוון רשאים לקשור ציצית. אולם יש חוששים לדעת ר”ת, ואזי גם קטנים פסולים (מ”ב יד, ד).
יש מחמירים לכתחילה שלא להטיל ציצית בלילה (נחלת יוסף מיזלש או”ח כא, יא; אשרי האיש א, ב, כב), אבל לדעת רוב רובם של הפוסקים מותר לכתחילה להטיל ציצית בלילה (משב”ז יח, א; חכמת שלמה יד, א; לב חיים ג, כט; בא”ח לך לך יח; הליכות שלמה ג, כג; יבי”א ח, ג; רבבות אפרים ג, כז, ועוד רבים).
אסרו חכמים למכור טלית מצויצת לנוכרי, שמא בעזרת הציצית יתחפש ליהודי ויתלווה אליו בדרכו ולבסוף יהרגנו (מנחות מג, א; רמב”ם ושו”ע כ, ב). במקום שהנוכרים נוהגים במוסריות ואין חשש שירצחו, אין איסור (פנה”ל אמונה ומצוותיה ג, יא).
