ארבע פרשיות צוותה התורה שיהיו בתפילין: ‘קדש’ (שמות יג, א-י), ‘והיה כי יביאך’ (שם יא-טז), ‘שמע’ (דברים ו, ד-ט), ‘והיה אם שמוע’ (שם יא, יג-כא), והן הפרשיות שבהן נאמרה המצווה להניחן בתפילין של יד ובתפילין של ראש.
הסופר צריך לכתוב את ארבע הפרשיות בשני עותקים. לתפילין של ראש יכתבן על ארבעה קלפים, כדי להניח כל פרשייה בבית המיוחד לה, ולתפילין של יד יכתוב את כל ארבע הפרשיות על קלף אחד, כדי להניחו בבית התפילין של יד (לעיל הלכה ג).
הלכות כתיבת הפרשיות יבוארו בהלכות סת”ם (פרק י), וההלכות הנוגעות לכתיבת פרשיות התפילין יבוארו להלן.
הכנסת הפרשיות לתפילין: גוללים את הפרשיות מסופן לתחילתן. הלכה למשה מסיני שצריך לכרוך בשיער את הפרשות הגלולות. נהגו להשתמש בשיער של עגל כדי לכפר על חטא העגל. לכתחילה מכסים את הפרשיות גם בקלף, לפיכך כורכים את הפרשיות הגלולות בשיער עגל, מכסים אותן בקלף, ושוב כורכים אותן בשיער עגל וכך מכניסים אותן לבתים. (סדר הפרשיות יבואר להלן בהלכה י).
מעמידים את הפרשיות כשראשן כלפי מעלה ותחילת פתיחתן כלפי העומד מול המניח, כדי שיהיו בצורה שראויות להיקרא. נוהגים להוציא מעט משיער העגל הכרוך על פרשת ‘והיה אם שמוע’, כדי שיראה כלפי חוץ (שו”ע לב, מד-מו; מ”ב ריא-ריב).
