לעומת זאת, בתפילת הנשים בולט יותר היסוד האישי. שהואיל והנשים פטורות מחלק מהמצוות שתלויות בזמן, הן אינן צריכות לומר פסוקי דזמרה, קריאת שמע וברכותיה ושאר ההוספות שהגברים אומרים בתפילה. כך יוצא שסדר תפילת החובה של הנשים קצר יותר, וממילא יש פחות חשש שהשגרה תשׁחק את כוונתן, והצד האישי יותר בולט. למעשה, גם לגבי תפילת עמידה, רשאית כל אשה להחליט אם להתפלל שתי תפילות ביום כדעת המחמירים, או תפילה אחת כדעת המקילים (לעיל ב, ה).
בנוסף, כיוון שהנשים אינן צריכות להתפלל בבית הכנסת ובמניין, ממילא כל אשה יכולה לקבוע את תפילתה בזמן שבו תרגיש שתוכל לכוון יותר, וכן קצב תפילתה אינו מוגבל על ידי קצב תפילת הציבור. מכל זה יוצא, שבתפילת האשה בולט יותר צד התחנונים האישי. יתר על כן, לגברים שאינם יודעים להתפלל, תיקנו חכמים שיבואו לבית הכנסת ויֵצאו ידי חובתם בחזרת הש"ץ, ואילו נשים שאינן יודעות להתפלל אינן חייבות לשמוע את חזרת הש"ץ. הפירוש הפשוט לכך, שלא רצו חכמים להעמיס עליהן עול קבוע שעלול לפגוע במילוי שליחותן המקודשת בטיפוח המשפחה. אולם יש עוד משמעות, שהואיל ובתפילת הנשים בולטת יותר כוונת הלב ופחות החובה הדקדקנית, מי שאינה יודעת להתפלל בנוסח המסודר, תתפלל בלשונה כפי יכולתה. כי העיקר בתפילת הנשים הוא בקשת הרחמים מלפניו.[2]
[2]. חיוב הנשים להתפלל בכל יום לפי הרמב"ן, הוא מפני שגם הנשים צריכות לבקש רחמים על עצמן. גם לפי הרמב"ם, יש גורסים בגמ': מפני שגם הן צריכות לבקש רחמים (ראו לעיל ב, 1). ואילו בתקנות שתיקנו חכמים לגברים בולט יותר הצד הכללי והציבורי, כנגד התמיד, וכנגד הופעת הקדושה בבית המקדש, כאשר בית הכנסת הוא 'מקדש מעט'. בנוסף, הגברים מחויבים בק"ש וברכותיה. לעומת זאת, לנשים נשאר העיקר הראשון שבתפילה, שהוא השבח, הבקשה וההודאה. גם למדנו סברה (לעיל ב, 4) שנשים שטרודות בגידול הילדים פטורות מהתפילה, מפני שאינן יכולות לכוון כראוי, ואילו לגבי גברים במצב דומה אין מקילים. ושוב מצינו, שלגבי נשים יש יותר דגש על הכוונה ובקשת הרחמים, ולגבי גברים על שמירת המסגרת של גילוי שכינה בתפילה.
יסוד זה תואם את המבואר בהערה 4, שמצד השכל האשה פרטית יותר, ומצד קליטת האמונה – כללית יותר. קביעת סדרי התפילה במניין כנגד הקרבנות באה לתת ביטוי יותר לצד השכלי, לקבוע בעולם את יסודות האמונה, ולזה שייכים יותר הגברים. לעומת זאת, הנשים בולטות יותר בכוונת הלב, שבאה לידי ביטוי בתפילה האישית, וזו מצוות התפילה לנשים, שבולט בה יותר צד הרשות. ואכן יסודות התפילה האישיים נלמדו מתפילת חנה. עוד יעוין בפניני הלכה תפילה ב, ב; ב, ה, וכן להלן טו, 1, שנשים פטורות מאמירת פרשת התמיד, כי חיוב הנשים מצד שצריכות לבקש רחמים ולא כנגד התמיד. והמבי"ט ב'בית אלוהים' שער היסודות לט, ביאר שעד החורבן היתה השכינה נגלית בעבודת בית המקדש, וגם תפילת היחיד היתה נשמעת. ואחר החורבן הראשון, תיקנו אנשי כנה"ג את התפילה במניין, כדי שתשרה שכינה ביניהם, ומתוך כך תפילתם תתקבל.