נשים פטורות ממצוות הציצית, הואיל ונשים פטורות מ'מצוות עשה שהזמן גרמן', וחיוב הציצית תלוי בזמן, שהוא חל ביום ולא בלילה (מנחות מג, א; שו"ע או"ח יז, ב; לעיל ב, ז).

נשים שרוצות להתעטף בטלית, רשאיות לעשות כן. למנהג יוצאות אשכנז יברכו על הציצית, ולמנהג יוצאות ספרד לא יברכו (לעיל ב, ח). אמנם מקובל שנשים לא מקיימות מצוות ציצית בפרהסיה, משום יוהרה. כלומר, הואיל ורוב ככל הנשים הצדקניות אינן נוהגות להתעטף בציצית, המתעטפת בציצית בפרהסיה נראית כמתגאה.[1]


[1]. הלכה והערה זו מפניני הלכה חפצי קודש א, יג. לתנא קמא מצוות ציצית אינה תלויה בזמן, כי חיובה תמידי. וכן סבר רב עמרם חסידא, שהטיל ציצית בבגדי בנות ביתו (מנחות מג, א; סוכה יא, א). ולר' שמעון זמן מצוות ציצית ביום, ולכן נשים פטורות ממנה (מנחות שם). וכן הלכה (שו"ע יז, א). אולם כמו כל מצוות עשה שהזמן גרמן, נשים שרוצות, רשאיות לקיימה כמצוות רשות, ורק נחלקו אם יכולות לברך. אמנם כתב בשו"ת מהרי"ל (החדשות ז), שאין לנשים להתעטף בטלית, מפני שיש לחוש לאיסור כלאיים ולהוצאה בשבת, וכן למנהג הדיוטות ויוהרה, ועוד טעם על פי הסוד. ובספר מהרי"ל (מנהגים הל' ציצית ד), מסופר שהיו נשים שהתעטפו בציצית, וביניהן הרבנית ברונא, ואף שלא היתה דעתו נוחה ממנהגה, לא מחה בה, שמא לא תשמע. ועי' עוד באגור (הל' ציצית כז), שהזכיר מנהג נשים שהתעטפו בציצית, וכתב שאין לעשות כן משום יוהרה, וכ"כ רמ"א (יז, א). הרי שאין בזה חשש איסור, אלא רק מפני שנראה כיוהרה הורו שלא יתעטפו בציצית. וכך כתבו אחרונים רבים. ביאר בערוה"ש (יז, ב-ג), שמצווֹת שחובה לגברים לקיים, כשמיעת שופר ונטילת לולב, נהגו נשים לקיים, ומצוות שאינן חובה לגברים כציצית, שכן רק מי שלובש בגד של ד' כנפות מתחייב במצווה, לא נהגו לקיים. ע"כ. אמנם ישנן עדויות על נשים צדקניות שהיו מתעטפות בציצית (ר"י משאש נחלת אבות ח"ה עמ' רסח). באג"מ (או"ח ד, מט), כתב שאם מגמת האשה להתעטף בציצית לשם שמיים, רשאית, ויש לה שכר על כך. אבל אם עושה כן מתוך השפעה חיצונית, כדי ללחום את מלחמת הפמיניזם ולערער על דברי התורה ולטעון שגם נשים חייבות כגברים, אין בידה מצווה אלא מעשה איסור של כפירה בתורה. ע"כ.

למעשה, אין לבקר את מקיימות המצווה בצנעה, ואף אם עושות כן מתוך הזדהות עם הצדדים החיוביים של התנועה הפמיניסטית – אין לערב את המאבק בצדדים השליליים שבתנועה הפמיניסטית בדיון על קיום מצוות הציצית. ראו בדברי מרן הרב קוק ('יסורים ממרקים', זרעונים, אורות), שאין לדחות שום תנועה שמבקשת להוסיף טוב, כי בכולן יש ניצוצות אלוהיים, ובדחייתן יש פגם באמונה שגורם למשברים ולייסורים, אלא התיקון הוא להרבות עליהן אור ממקור ישראל, כדי שאכן יוסיפו טובה וברכה. ואם נשים רבות ינהגו כך בצנעה לשם שמיים, במשך הזמן גם אם ינהגו כך בפרהסיה, כבר לא ייחשב הדבר כיוהרה. כמו כן, אין למחות באשה שמתעטפת בטלית בפרהסיה, מפני שחשש היוהרה אינו מצדיק מחאה. גם כאשר מדובר בנשים שמזלזלות במצוות שונות ומתעטפות בטלית בפרהסיה בהפגנתיות, אף שהזלזול במצוות ראוי לביקורת באופן המועיל, אין למחות על כך שהן מתעטפות בציצית, הואיל ומן הדין אין בזה איסור, ואין למחות על דבר שאין בו איסור.

אמנם בתרגום יונתן בן עוזיאל (דברים כב, ה), משמע שיש איסור לנשים להתעטף בטלית משום 'לא ילבש'. אולם כל הראשונים שעסקו בסוגיה לא הזכירו חשש זה. אך בין האחרונים היו שהזכירוהו, וביניהם בן איש חי (לך לך יג), ולשיטתם נכון שנשים הלובשות טלית ישלבו בה צבעים נוספים, כדי להבחין בין טלית של גברים לשל נשים. אולם רוב ככל הפוסקים לא הזכירו בעיה זו, וביאר מהר"ם שיק (יו"ד קעג), על פי הט"ז (קפב, ד), שאיסור 'לא ילבש' הוא כאשר לובשים בגד לשם נוי, ולא כאשר לובשים אותו לשם מצווה.