ג – שיעור קביעות סעודה למאפה מזונות

פורסם בקטגוריה פרק ו - חמשת מיני דגן. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

ג,א – ביאור השיטה השנייה – ארבע ביצים נפח

לכאורה קשה על השיטה השנייה (המובאת בהערה 2), שאין לה מקור בראשונים, ושיעור נפח ארבע ביצים אינו משביע. אולם יתכן שאפשר לבאר כך את דעת תר"י והרא"ש, ששיעור 'פרס' הוא שיעור הלחם שרוב בני אדם קובעים עליו סעודתם, אבל לא שיעור המאכלים המשביעים.

ג,ב – בחישוב הנפח על פי משקל נתקרבו שתי השיטות (בהערה 2)

לפי השיטה השנייה, היה צריך ללכת לפי נפח של אכילת פרס, שכבר עליו מברכים 'המוציא' וברהמ"ז. אמנם רבים מהפוסקים הספרדים האחרונים חישבו את הפרס לפי משקל, וכך בעצם הטו את השיטה השנייה שתהיה תואמת את השיטה הראשונה, שהשיעור הוא שיעור  שביעה. שכן משקל של כ-224 גרם מזונות (לשיעור ר"ח נאה), בדרך כלל משביע כסעודה רגילה. וכך אפשר אולי להבין מדברי החיד"א, שבדרך כלל כתב שהשיעורים לפי נפח (למשל במחז"ב תפו, ב). ואילו כאן לעניין פהב"כ כתב שיעור משקל.

למעשה דעת כמה מגדולי פוסקי הספרדים שמשקל ארבע ביצים קובע את הדין לברכת 'המוציא' וברהמ"ז. וכך דעת הרב אליהו (וזה"ב 39), ויבי"א ח, כב, כא (וכן בילקוט יוסף קסח, ו). והם לא התחשבו למעשה בשיטה הראשונה (מ"א ודעימיה), לדעתם אין זה משנה אם יאכל מאכלים נוספים עם המזונות או לא.

וכן דעת אול"צ ב, יד, כג, אלא שלא ברור מדבריו אם כוונתו למשקל או נפח. ובברכ"ה ח"ב, ב, 89, כתב נפח מאתיים ושלושים סמ"ק, וכן בהערות 139 ו-175, והוסיף שאם הכל נאפה יחד, כבורקס ופיצה, שאר המאכלים שנועדו ללפת ממש את המזונות – מצטרפים.

ג,ג – אם אכל פרס שאותו הוא משביע וספק אם את האחרים הוא משביע

עיין בסוף הערה 2, שמשני צדדים יברך 'המוציא' וברהמ"ז. והצד הראשון שיש מקום לומר שהוא ספק דאורייתא. ויש להרחיב הדברים (ועיין בהרחבות לפרק ד' הלכה ה'), שלדעת המג"ג ודגמ"ר, כאשר שבע ויש ספק אם צריך לברך ברהמ"ז או 'על המחיה' – יברך 'על המחיה', כי ב'על המחיה' יוצא ידי חובתו מהתורה. אולם למ"א ורוה"פ יברך ברהמ"ז, משום שספק דאורייתא לחומרא. וכ"כ בשעה"צ קסח, עא; רט, יד; ילקו"י קסח, ח; ברכ"ה ח"ב ד, יז; וזה"ב בירור י-א; ושעה"ב יא, ו.

ואף שבדיעבד אם כבר בירך 'על המחיה', מדאורייתא מסתבר שיצא, ועתה נותר רק ספק אם גם מדרבנן יצא, ובזה ספק דרבנן לקולא. אבל מלכתחילה כאשר הוא בספק דאורייתא עליו לנהוג לחומרא.

לפיכך כל ששבע והוא מסופק אם אכל כשיעור אכילת פרס, יברך ברהמ"ז.

פורסם בקטגוריה פרק ו - חמשת מיני דגן. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן