יד – עד כמה צריך להשקיע במבנה הסוכה

פורסם בקטגוריה פרק ב - הלכות סוכה, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/13-02-14/

יד,א – עד כמה צריך לטרוח ולהשקיע כדי שלא יצטער בה כלל

שאל מהר"ח אור זרוע סי' קצד, מדוע פוטרים את החתן ושושביניו מהסוכה מטעם שאינה מרווחת מספיק לקיום השמחה, היה צריך לכאורה לחייב אותם לבנות סוכה מרווחת. וכן בפטורים רבים מחמת מצטער, היה אפשר להשקיע יותר בבניית הסוכה, וליצור מצב שלא יהיה מצטער. והשיב תשובה יסודית: "התורה לא חייבה לעשות סוכה כמין בית להציל מן הגשמים ומן החמה, ולרוחב כל בני החופה, ושיהא נוח לחולה לישן כמו בבית, שהרי מגרנך ומיקבך כתיב, דהיינו פסולת גורן ויקב, ובאלו אי אפשר לסכך להציל מן הגשמים". וכן משמע מכל הפוסקים שלא חייבו להקים סוכה מלבנים ובטון כדי שלא יהיה מצטער מחמת הקור, או סכך שגשמים כמעט ואינם עוברים דרכו, או לפחות להתקין גגון כדי להגן על הסכך מהגשם, כדי שלאחר שיפסיק לרדת, יוכלו להסיר את הגגון ולקיים את המצווה.

אמנם כאשר מדובר על טרחה קלה, דורשים מהאדם לטרוח כדי שלא יהיה מצטער באותה שעה. כעין מה שכתב בכורי יעקב תרלט, כח, שכאשר התבשילים נקרשים מחמת הקור הרי זה מצטער ופטור מהסוכה, אבל אם אפשר בלא טורח גדול לדאוג שלא יקרשו, צריך לעשות זאת. והביאו במ"ב תרלט, לא.

יד,ב – ישקיע כפי שהיה מוכן להשקיע עבור מגורים של שבוע

כתב פרי מגדים (א"א תרמ, טו): "מי שבא בדרך לסוכת חבירו או בין עכו"ם ורוצים ממון הרבה בשביל סוכה, עיין סימן תרנו, מצוות עשה אין צריך לבזבז ממון רב. ויש לומר, שב ואל תעשה עדיף, וסוכה קום ועשה אוכל באיסור, כמו שכתבתי לעיל (אות י), עיין פני יהושע (בחידושיו לסוכה כה, א, 'במשנה'). ויש לומר כ'תדורו', וכל מה שעושה בדירה יעשה כן בסוכה, ודבר מועט ממון יתן, והבן". ונראה שדבריו מוסכמים, וכ"כ בבכורי יעקב תרמ, כה, וכה"ח עז, וכעין זה כתב בדרך החיים (סימן רמו, דין מי הם הפטורים מהסוכה יא).

כלומר, אדם צריך לדור בסוכה כפי שהוא דר בביתו, וכמה שמקובל להשקיע עבור מגורים של שבוע, כך הוא צריך להשקיע בסוכה.

כיוצא בזה כתב החת"ס בהגהותיו על השו"ע תרמ, ד: "פשיטא מי שאין לו מקום בחצירו לבנות לו סוכה שצריך להמציא לו מקום לבנות סוכה ואז שם ביתו, כדרך שגם כל השנה רגילים לפנות מבית לבית ואז שם ביתו, ולא כהמשתבשים שאינם מחויבים לבנות להם סוכה במקום אחר שאין שם דירתו". והביאו במ"ב תרמ, כד, ושעה"צ ל. וכ"כ בשבות יצחק הל' סוכה עמ' לד: "צריך לטרוח אחר סוכה כשם שטורח אחר דירה, וכשאין אפשרות של סוכה במקום זה הולך למקום אחר כמו אחר דירה".

גם בשו"ת דברי מלכיאל ג, לב, הסכים לדברי הפמ"ג, שזה ההסבר לפטור החתן ושושביניו מהסוכה, כי אין הסוכה מרווחת וסגורה כראוי לשמחה, ולא חייבו את החתן "לעשות סוכה גדולה ולפזר כל כך. דהא לא היה מפזר כל כך לעשות לו בית דירה על שבעה ימים".

כלומר התשלום הוא כדי לבנות סוכה, שהיא דירת ארעי לשבעה ימים, ואינה מגינה באופן מושלם. ולכן במקומות קרים, אין מחייבים את האדם להשקיע בבניית סוכה מלבנים שתהיה מוגנת מהקור ויוכל לישון בה, שאין רגילים להשקיע כך בדירת ארעי. אבל כאשר אין מקום לבנות סוכה, הרי שצריך להשקיע כפי שהיה משקיע עבור מגורים לשבוע במקום נוח.

אמנם קשה לשער כמה אדם מוכן להשקיע עבור דירה למשך שבוע, שכן השאלה מה האפשרות השנייה. אם מדובר לחיות ברחוב בביזיון ובסבל, יתכן שרבים יסכימו להשקיע משכורת של כמה חודשים בדירה לשבוע, ואם האפשרות השנייה לישון במקלט כאשר יש בסביבה אפשרות להתפנות ולהתרחץ בתנאי דחק, יהיו מוכנים להשקיע רק חצי משכורת עד משכורת חודשית. ונראה יותר כמו האפשרות השנייה, שכן ידוע הכלל הנוגע לדין מצטער, שאין צריך צער נורא כדי להיפטר מהמצווה, ולא הצריכה התורה להשקיע ממון רב כדי לבנות סוכה שלא יצטער בה.[3]

וכמדומה שאדם שהיה הולך למלון במקום לחיות במקלט, צריך להשקיע סכום זה בסוכתו. ואמנם החיים במלון נוחים לגמרי, ואילו החיים בסוכה פחות נוחים, מכל מקום נראה שכיוון שזו מצוות הסוכה, לגור בה שבעה ימים, יש להשוות את מצוות הסוכה לחיי נוחות במשך שבוע בשאר השנה.

יד,ג – החוסך בבניין סוכתו אינו יכול אח"כ לטעון לפטור מחמת מצטער

על פי מה שלמדנו, הזמן והממון שאדם צריך להשקיע בסוכתו הוא כפי שמקובל להשקיע עבור חיי נוחות סבירים במשך שבוע.

לפי זה, אדם שחסך והקים סוכה מבד במקום קר, אינו יכול לטעון אח"כ שהואיל וקר בה, דינו כמצטער שפטור מהסוכה. שכן בכך שהחליט להקים באופן זה את סוכתו, התחייב שלא לטעון על כך טענת מצטער. ואם טען, הרי שפשע בכך שלא הקים סוכה שיוכל לגור בה במשך שבעת ימי החג.

וכן מי שהקים את סוכתו במקום מרוחק מביתו, לא יוכל אח"כ לטעון שהיא רחוקה וקשה לו ללכת אליה, ומטעם מצטער יאכל וישן בבית. כי בכך שהקים את הסוכה שם, התחייב שבה ידור שבעה ימים, ולא יטען שהיא רחוקה מביתו, כי הסוכה היא ביתו בסוכות.

וכן מצינו שכתב הרמ"א תרמ, ד: "מי שכבו לו הנרות בסוכה בשבת, ויש לו נר בביתו, מותר לצאת מן הסוכה כדי לאכול במקום נר, ואין צריך לילך לסוכת חבירו שיש שם נר, אם יש טורח גדול בדבר (ת"ה סי' צ"ג ופסקיו סי' קנ"ח)". וכתב על זה בבכורי יעקב תרמ, יג: "אין לפטור מטעם זה מסוכה כשלא יכול לעשות סוכה בביתו וצריך לאכול בסוכה בבית חבירו, אף שהדרך רחוקה ויש טורח בדבר. דדוקא היכי שכבר יש לו סוכה ועתה מפני סעודה אחת יטלטל כליו לשם, בזה פטור משום מצטער, דאם לא כן כל אדם יפטר מסוכה דהא יש טרחא בעשייתה…" וכ"כ במ"ב תרמ, כד. וצריך לומר שבזה שהחליט להישאר בביתו ולבנות סוכה במקום רחוק, החליט שלא יטען שהוא מצטער ללכת עד אליה. שאם הוא מצטער בזה, הרי שהיה עליו למצוא פתרון טוב יותר לסוכתו.

ומכאן תשובה לשאלה, מה הדין כאשר הסוכה קטנה ויש טורח רב להוציא בכל ערב את השולחן ולהכניס במקומו את המיטה. אם חסך בהוצאות שהיה ראוי לו להוציא עבור הסוכה ובנה סוכה קטנה, או אפילו במקרה שאין לו שם מקום לסוכה גדולה אבל היה יכול לעבור במשך הסוכות למקום אחר ולהקים שם סוכה נוחה, אינו יכול לפטור עצמו בטענת מצטער, שאם יטען שהוא מצטער, נמצא שחטא בכך שלא הקים סוכה ראויה לסוכות, ודינו כמבטל מצוות עשה. אבל אם כדי לבנות סוכה גדולה היה צריך להשקיע הרבה מעבר למה שמקובל, הטרחה גורמת לו להיחשב כמצטער.

ועיין במשנה הלכות ו, קטו, ותפילה למשה ב, לט, שכתבו שטרחה להוציא מיטה נחשבת כמצטער, ולא דקדקו לומר שזה בתנאי שהיה אנוס לבנות סוכה קטנה. ועיין באהלה של תורה ה, נג, שכתב שטרחה לרדת מקומה עשירית לקרקע אינה פוטרת מדין מצטער, וכדברי הבכורי יעקב תרמ, יג, ומ"ב כד. וכן נראה.

יד,ד – הדין תלוי גם באדם

נראה שהדין תלוי גם בעושרו של האדם, שאדם עשיר שרגיל להשקיע סכומים גדולים עבור נוחותו, צריך לשלם יותר עבור סוכתו, כפי שהוא מוכן לשלם עבור שבוע שיחיה בנוחות. ובוודאי שמה שהוא משלם עבור חופשה בבית מלון למשך שבוע ישלם עבור הקמת הסוכה. וכן כל אדם שרגיל לנפוש מעת לעת במלון, חייב להשקיע בסוכתו כפי שהוא מוכן לשלם על שהייה של שבוע במלון.

אמנם מנגד, אדם שרגיל לחיות בצמצום, אינו יכול לומר אני מוכן לחיות במקלט למשך שבוע ובלבד שלא אצטרך לשלם כלום, ובכך לפטור עצמו מחובת הקמת הסוכה. משום שהוא צריך ללכת לפי המקובל אצל רוב בני אדם. כיוצא בזה כתב בשו"ת משנה הלכות (ו, קטו, 'ולפום ריהטא'): "והנה כל מה שרוב העולם מטריחין בענין סוכה ועשייתה זה הוא הטרחה שקבלנו עלינו בענין סוכה מהתורה, וזה אשר מוטל עלינו כחוב לקיים במצוות סוכה אף שיש בה טרחא, דזה הוא קיום המצווה, אבל טרחא יתירה שאין מדרך רוב העולם לטרוח בקיום מצוה זו, זה הוי בכלל מצטער שפטור מן המצווה, ובפרט במצוות סוכה שאמרה תורה תשבו כעין תדורו וכל שלא היה טורח בענין דירה כזה הכי נמי לענין סוכה". ואח"כ (ד"ה 'אלא דלפ"ז'), כתב שהולכים לפי מחיר השכרה של חדר לשבוע.

לסיכום, אפשר לשער את ההשקעה בסוכה כפי ההשקעה המקובלת כיום בקניית החומרים והזמן הנדרשים להקמת סוכה רגילה, או בשווי ההשקעה שרוב הנופשים מוכנים לשלם כיום עבור שכירת דירת נופש זולה. כהשקעה הגבוהה מבין שני החישובים הללו.

יד,ה – אימתי אדם פטור מבניית סוכה שראויה לשינה

לפי מה שלמדנו צריך להסביר שכל מה שכתבו הפוסקים, שיש פטור למי שאינו יכול לישון בסוכה מפני הצינה, כמובא ברמ"א תרלט, ב, בשם מרדכי; או מפני שאינו יכול לישון שם אשתו, כמובא שם ברמ"א ומ"א תרלט, ח. בכל המקרים הללו הכוונה שההשקעה לבנות סוכה שלא תהיה בה צינה או סוכה נוספת שיוכל לישון בה עם אשתו היא מעבר למה שאדם מוכן להשקיע כל השנה עבור כך.

יד,ו – לקנות בית בלא מקום לסוכה

כאשר ניתן להקים סוכה רק על ידי השקעה משמעותית, הרבה מעבר למה שאדם מוכן להשקיע כדי להתגורר בנוח במשך שבוע, אבל הכנה זו תועיל לשנים רבות, אזי החשבון אינו לשבוע אחד אלא לפי מה שאדם מוכן לשלם כדי שבמשך שנים רבים, יוכל לגור במשך שבוע בכל שנה במקום נוח במקום לגור במקלט. ופשוט שאם יש לו אפשרות לקנות בתים במקומות שונים, באחד יש מרפסת לסוכה נאה ובשני אפשרות להקים סוכה בדוחק, שעליו לקנות את הבית שבו ניתן להקים סוכה נוחה. ואף לשלם על כך כפי שאנשים מוכנים לשלם עבור שהייה בדירה נוחה במשך שבוע בשנה למשך שנים רבות.

יד,ז – הסוברים שסוכה שאינה ראויה לשינה פסולה אף לאכילה

כתב היראים (סי' תכא): "ואמר רבא מצטער פטור מן הסוכה… ודוקא שעשה סוכתו מתחילה במקום שראוי לאכול ולשתות ולישן בה ונולד לו צער אחר כן, אבל עשתה מתחילה במקום הראוי להצטער באכילה או בשתיה או בשינה כגון שיירא בה מגנבים, לא מיבעיא דלא מיפטר בהכי, אלא אפילו יש סכנה וצער בשינה, ובאכילה אין צער וסכנה, לא יצא ידי חובתו, דהא כעין תדורו בעינן והאי לא הוי כעין תדורו כיוון שאינו יכול לעשות בה כל צרכי אכילה ושתיה ושינה בלא צער, ומתחילה לא הוי סוכה כיון דלצערא קיימי".

והובאו דבריו בכמה ראשונים: מרדכי (סוכה תשמ), הגהות מימוניות (ו, א); הגהות אשר"י (ב, יב); שיבולי הלקט (סי' שמג); מהרי"ל (הלכות סוכה נא, א); אגודה (סוכה פרק שני, יח), תרומת הדשן (סי' צב), רע"ב (סוכה ב, ד).

וכן נפסק להלכה ברמ"א (תרמ, ד): "ואם עשאה מתחילה במקום שמצטער באכילה או בשתייה או בשינה, או שאי אפשר לו לעשות אחד מהם בסוכה מחמת דמתיירא מלסטים או גנבים כשהוא בסוכה, אינו יוצא באותה סוכה כלל, אפילו בדברים שלא מצטער בהם, דלא הויא כעין דירה שיוכל לעשות שם כל צרכיו". וכ"כ לבוש (תרמ, ד), שועה"ר (תרמ, ו), ט"ז, מ"א, חיי אדם, ערוך השולחן (תרמ, ח), אבני נזר (או"ח, תעט), בית הלוי (ג, נג, ב), מעשה רוקח (סי' תרמ), מים רבים (סי' נג).

כתבו בכורי יעקב תרמ, יג, ומקור חיים תרמ, שנראה שאם הקים סוכה נוספת שראויה לשינה, הסוכה שראויה לאכילה בלבד כשרה. (ואף שדעתם מסתברת מאוד, היא מעוררת קושיה על שיטה זו, שכן לכאורה גם אם שכנו יסכים לתת לו לישון בסוכתו, יכשיר בזה את סוכתו שאינה ראויה לשינה, ואזי נשאל ומה יהיה הדין אם יסכים לתת לישון לפעמים, וכבר נתת דבריך לשיעורים. ומקושיות אלו מתחזקת דעת החכם צבי שתובא לקמן).

יד,ח – אם הצער בא מהמציאות הקבועה – הסוכה כשרה

אמנם אם הצער נגרם מהאקלים הקר הקבוע שם, ולא מפני התרשלות בהקמת הסוכה, למרות שאי אפשר לישון בה מחמת הקור, הסוכה כשרה. וכן הדין בכל אונס הנגרם מהמציאות הקבועה שבה הם חיים. וכפי שכתב האגודה (פרק שני, יח): "כתב בספר יראים, משום תשבו כעין תדורו. ושיעור מצטער אם היה יוצא חוץ לביתו מפני צער זה. ודוקא שנולד הצער אחר עשיית הסוכה, או שאינו יכול בשום עניין לעשות סוכה במקום אחר, אבל אם עשה סוכה לכתחילה במקום צער סירחון וכיוצא בו, לא מבעיא דאסור לישן חוץ לסוכה, אלא אפילו ידי אכילה לא יצא".

וכך למדנו במרדכי (תשמא שם), שאנשים רבים מצטערים לישון בסוכה מחמת הקור, ולכן אינם ישנים בה. והובאו דבריו להלכה ברמ"א (תרלט, ב).

וכ"כ פמ"ג (א"א ה); מחה"ש, בכורי יעקב (תרמ, י) בשם הלבוש; ערוך השלחן (תרמ, ח-ט); מ"ב (תרמ, יח). כיוצא בזה כתב בנהר מצרים (א, או"ח, הלכות סוכה ס"ג), שאין ישנים בסוכות במצרים, "כי אויר מצרים רע מאד ומזיק", ואע"פ כן הסוכות כשרות.

יד,ט – כיצד סוכה של ז' על ז' כשרה, הסבר הזרע אמת

לכאורה קשה על דעת היראים, שהרי סוכה של ז' על ז' טפחים – כשרה, והרי היא אינה ראויה לשינה. פירש בשו"ת זרע אמת (א, צא), שאמנם לרוב האנשים אינה ראויה לשינה, אבל כיוון שלאנשים היותר חזקים בטבעם היא ראויה, ממילא כשרה לכולם. ורק אם אינה ראויה לשינה גם לחזקים בטבעם, כגון שהקים אותה במקום שאי אפשר לישון מפחד הליסטים שמסתובבים דווקא שם, אזי היא פסולה. וכן משמע מהר"ן (יב, א בדפה"ר), שכתב שסוכה שריחה מאוס לכל, פסולה, משמע שאם היו מקצת אנשים שריחה לא היה מאוס להם, היתה כשרה. וכן למד מדברי אורחות חיים בשם רבינו פרץ (הובאו בב"י תרמ, ד), שסוברים כר"ן.

ויש שבארו שאכן בשעת הדחק רוב האנשים יכולים לישון בסוכה כזו. ואולי הכוונה לישון בחצי ישיבה. (ועיין לעיל יד, ג, שכאשר אדם מחליט לבנות סוכה שבה הוא יכול לישון בשעת הדחק, הרי שהוא מתחייב לישון בה, בלא לטעון שהוא מצטער).

כלומר חידושו של היראים אינו עוסק בגודל הסוכה ובטיב דפנותיה וסככה, שכן על כל זה נאמרו דינים מפורשים, וכל סוכה שעומדת בהם, כשרה, מפני שהיא ראויה לשינה בשעת הדחק. חידושו של היראים שאם בנה סוכה במקום שיש בו דבר מה חיצוני שמפריע לישיבה בסוכה, באכילה או שינה, כגון שבלילה הולכים שם ליסטים, הסוכה פסולה.

יד,י – דעת החולקים – חכם צבי ודעימיה

בשו"ת חכם צבי (או"ח, צד) חלק על הרא"ם ודעימיה, ולדעתו הגדרת "תשבו כעין תדורו" אינה מתייחסת לסוכה אלא לאדם, שכל שימוש שאדם רגיל לעשות בביתו צריך לעשות בסוכתו, אבל אין הכרח שיעשה הכל באותה סוכה. ולכן גם סוכה שאינה ראויה לשינה, כשרה לכתחילה לאכילה. וכן דעת משיבת נפש (סי' כ), ובנו בעל מור וקציעה (תרמ, ובסידורו עמ' שנב, א, סע' י אות ו), יד אהרן (תרמ הגהב"י), שואל ומשיב (רביעאה או"ח, כט), ולכך נוטה שערי תשובה (תרלט, א), שהביא סיוע לחכ"צ מדברי רב האי גאון.

וכתב במור וקציעה שכך אפשר ללמוד מדברי הרא"ש (ב, יב). וכך משמע מהמאירי (כו, א) ורבנו מנוח (ו, ו). וכך משמע מדברי שו"ע (תרמ, ד): "איזהו מצטער, זה שאינו יכול לישן בסוכה מפני הרוח, או מפני הזבובים והפרעושים וכיוצא בהם, או מפני הריח; ודוקא שבא לו הצער במקרה, אחר שעשה שם הסוכה, אבל אין לו לעשות סוכתו לכתחילה במקום הריח או הרוח ולומר: מצטער אני". משמע, שלכתחילה אין לעשות כן, אבל בדיעבד הסוכה לא נפסלת. (ועיין בהלח"ב יז, יב, 14).

יד,יא – סיכום

נמצא שלדעת היראים ודעימיה, אם בנה סוכה שאינה ראויה כלל לשינה, פסולה גם לאכילה. ולחכם צבי ודעימיה, למרות שאינה ראויה כלל לשינה, כשרה לאכילה. ושניהם מסכימים, שאם בפועל הקים סוכה שלא יוכל לישון בה, או מחמת שהוא מצטער או שאין שם מקום לישון, הרי שביטל מצוות סוכה, שהתורה צוותה לשבת בסוכה שבעה ימים, והוא לא הקים סוכה שאפשר לקיים בה את המצווה. ורק אם הוא גר במקום שלא ניתן להקים בו סוכה שראויה לשינה, מפני שהקור שם גדול, אזי מחמת האונס הוא פטור משינה בסוכה.


[3]. אמנם דברי הפמ"ג נאמרו ביחס לדעת המ"א שסובר שהולך דרכים ביום שחייב בלילה, היינו שחייב לטרוח להקים לעצמו סוכה בלילה, ולא נפסק כמותו אלא כדעת הלבוש שסובר, שהטרחה שמוטלת עליו היא רק לחפש סוכה, אבל אינו חייב להקים סוכה במשך כמה שעות (עיין בבאו"ה תרמ, ח, 'הולכי'). אבל נראה שהיסוד העקרוני של הפמ"ג אינו קשור לדעת המ"א דווקא והוא מוסכם להלכה.
פורסם בקטגוריה פרק ב - הלכות סוכה, עם התגים , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן