ח – סוכה שדפנותיה מיריעות בד (סוכה לנצח)

פורסם בקטגוריה פרק ב - הלכות סוכה, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/13-02-08/

https://ph.yhb.org.il/mp3/13-02-08.mp3

ח,א – מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה פסולה

סוכה כד, ב: "אמר רב אחא בר יעקב: כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה – אינה מחיצה. תנן: העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה – כשרה. והא קאזיל ואתי! – הכא במאי עסקינן – בקשין. והאיכא נופו (שענפיו דקים ונעים ברוח)! – דעביד ליה בהוצא ודפנא". ופירשו הראשונים שהכוונה שכל מחיצה שהרוח מנענעתה – אינה נחשבת מחיצה (רש"י כד, ב, 'שאינה יכולה'; תוספות עירובין טו, א, 'ת"ש'; ר"ן יא, ב, 'גמרא'; ריטב"א כד, ב, 'אמר'; רא"ה כד, ב, 'אמר'; או"ז ב, רצח, ועוד). וכ"כ רמב"ם (ד, ה), טור ושו"ע (תרל, י).

בפשטות נראה שהכוונה שאם רוח מצויה מבטלת את גדרי המחיצה, כגון שיוצרת פרצה של ג' טפחים מלמטה – אזי המחיצה פסולה גם כאשר הרוח אינה נושבת בה. וכ"כ המבי"ט בקרית ספר על הרמב"ם (ד, ה). וכ"כ תוספת שבת (שסב, יג); פמ"ג (א"א שסב, כא); חזו"א (עירובין עו, ו); ופס"ת (תרל, ט).

ח,ב – דעת המחמירים

אמנם יש אחרונים שכתבו, שיסוד האיסור נלמד בהלכה למשה מסיני, שכל מחיצה שמתנועעת ברוח, אפילו מתנועעת כל שהוא – פסולה. וכך רצו לדייק מכמה ראשונים (משכנות יעקב או"ח קכג; יד אליהו פסקים, כד; יחו"ד ג, מו. ובהליכות שלמה ז, א, כתבו שרשז"א החמיר, ובשלמי מועד עמ' צג הערה 5, כתבו בשם הרב נבנצאל, שדעתו כחזו"א לקולא, וחומרתו היא רק לגבי אותו המקום ביריעה שפעמים בפנים ופעמים בחוץ). ויש אומרים שלא יתכן שהמחיצה לא תנוע מעט, אלא כל שהיא נעה יותר מדרכה, אף שאינה נעה ג' טפחים – פסולה (הלח"ב ד, ט; עיין אג"מ או"ח ה, מ).

ויש עוד לדון בדברי המחמירים, שאולי פסלו כל תנועה רק בקצוות הקשורים, ולא באמצע. וכ"כ הלח"ב (עמ' פח).

עוד יש להוסיף, שאם התנועה היא מעל עשרה טפחים, ברור שאינה פוסלת (עיין כס"מ ד, ו; ובספר הסוכה השלם ו, ו).

ח,ג – ראיות חזקות להיתר

מהראשונים שפירשו את דבריהם עולה בבירור שרק אם הרוח מבטלת את כשרות המחיצה, כגון שעושה פרצה של ג' טפחים בינה לקרקע – פסולה, גם בשעה שהרוח אינה נושבת בה, אבל תנודה אחרת אינה פוסלת. ולחשיבות העניין נצטט דבריהם:

כתב בספר מצוות זמניות (לתלמיד הרא"ש, הל' סוכה שער ראשון 'מי'): "מי שעשה סוכה בין האילנות ועשאם דפנות וקשרם וחזקם בעניין שלא יתנענעו ענפיו ברוח מצויה כשרה, ואם היו בעניין שיתנועעו ברוח מצויה פסולה. וכמו כן, כל דופן שיתנועע ברוח הנוהג ויעתק ממקומה לא שמה דופן. כי עיקר יש לנו, כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה אינה מחיצה". הרי שהפסול הוא רק במחיצה שהרוח מעתיקה ממקומה ומוציאה מתורת דופן. וכ"כ בספר הנייר (מתקופת בעלי התוספות, עמ' פ, בהוצאת מכון י-ם): "אין עושין הד' מחיצות מיריעות דילמא נפל דהוי מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה". וכ"כ ר"י מלוניל (כד, ב, 'כל'): "שארג כל ענפי האילנות כמין מחיצה כדי שלא יוכל הרוח לכפות המחיצה". וכן עולה מרס"ג (סידור עמ' רלג) שכתב: "והמחיצות האלה יכולות להיות ווילונות או מחצלות או מרבדים ובלבד שיהדקו אותן בחבלים באופן שלא יוכל אדם להרים אותן ולהכנס משם". ובוודאי שמחיצה כזו יכולה להתנועע ברוח מצויה, רק שאינה נעקרת ממקומה. וכך מפורש בהגהות ר' פרץ שיובאו להלן.

כיוצא בזה כתבו ראשונים נוספים לעניין מחיצות בדינים אחרים. כתב רשב"א בתשובה (ג, ש): "ואם אי אפשר לו, עושה מחיצה בינו ובין המת, ואוכל. איזו מחיצה שתהיה, ואפילו בסדין… כל שתוקע שולי הסדין בארץ, או שיעשה בענין שלא יהא ניטל ברוח", וכלשון זו כתב בשו"ע (יו"ד שמא, א). כתב הגהות אשרי (עירובין א, ט): "לחי או מחיצה דאי נשיב ביה זיקא לא מצי קאי לא חשיב לחי, והוא הדין מחיצה". מאירי (עירובין ח, א 'כל'): "וכן הדין בכל מחיצה. הא כל שהרוח באה ועוקרת לשעתו – אינה מחיצה. ואם חיברה עד שתעמוד בפני הרוח, הרי זה כשר".

ח,ד – דעת שו"ע

שו"ע תרל, י: "העושה סוכתו בין האילנות, והאילנות דפנות לה; אם היו חזקים, או שקשר אותם וחיזק אותם עד שלא תהא הרוח מצויה מנידה אותם תמיד, ומילא בין האוירים בתבן ובקש כדי שלא תניד אותם הרוח, וקשר אותם, הרי זו כשרה; על כן אין נכון לעשות כל המחיצות מיריעות של פשתן בלא קנים, אע"פ שקשרן בטוב, זמנין דמינתקי ולאו אדעתיה והוי ליה מחיצה שאינה יכולה לעמוד בפני רוח מצויה; והרוצה לעשות בסדינים, טוב שיארוג במחיצות קנים בפחות משלשה".

מקור דבריו ברמב"ם שהזכרנו לעיל, ובדברי ר' פרץ (שהובאו בטור), וזה לשונו (הגהות סמ"ק צג, יט): "מה שנהגו העולם לעשות כל הארבע מחיצות מיריעות של סדינין בלא שום ערבה (פירוש – לחזקם) – אין נכון, אע"פ שקושרן בטוב. משום דזמנין דמנתקי ולאו אדעתייהו, והוי לה מחיצה שאינה עומדת ברוח, דלא שמה מחיצה. והרוצה לעשות בסדינין בלא ערבה טוב שיארוג במחיצות קנים פחות מג'".

היוצא מזה, שדעת השו"ע שאין לעשות מחיצות מסדינים רק מפני שיש חשש שיתנתקו והמחיצה תפסל. אבל אם לא יתנתקו אלא ינועו כדרך שמחיצות בד נעות – כשרות, אלא שעדיף שלא לעשותן שמא יתנתקו. ואם הן קשורות היטב בלא חשש שיתנתקו – אפשר לעשותן לכתחילה. וכ"כ רבים, ומהם: פמ"ג (משב"ז יא); בית השואבה (עמ' קמב, נח-נט); שו"ת בית אבי ד, עג; קנין תורה ד, ע; באהלה של תורה (או"ח ב, פח); שו"ת מלומדי מלחמה (סי' צו); ברוך שאמר ה, יא-יג. וכן שמעתי מהרב אליהו זצ"ל שאפשר לברך על סוכה זו, ואינני זוכר אם התיר לכתחילה או בדיעבד.

ח,ה – הלכה למעשה

היריעות שקשורות היטב בכל צדדיהן כשרות לדופן, שכך למדנו בדברי הראשונים ושו"ע. ולא מצאנו שום ראשון שכתב שכל תנועה פוסלת. ולכן אפשר לברך על הישיבה בסוכות הללו. אלא שהרוצים לצאת ידי דעת כל האחרונים שהחמירו בזה, ישתמשו בסוכות שיש בהם מוטות שיוצרים מחיצה על ידי לבוד. וכאן יש להעיר, שאם המרחק בין המוטות יהיה על פי שיעור ר' חיים נאה – 24 ס"מ, למעשה אין בהם לבוד, מפני שלחישוב המדויק (כמבואר לעיל א, טו), צריך שיהיה בהם פחות מ-22.8 ס"מ. ובכמה סוכות בדקו ומצאו שהרווח בדיוק 23 ס"מ, וממילא לא הועילו כלום.

פורסם בקטגוריה פרק ב - הלכות סוכה, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן