ד – סדרי המצווה

פורסם בקטגוריה פרק ח - הקהל. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/13-08-04/

ד,א – מקום הַקְהֵל

בסוטה מא, א, במשנה: "עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה". ובגמרא מא, ב: "והמלך עומד ומקבל וקורא יושב; אגריפס המלך עמד וקיבל וקרא עומד. עומד, מכלל דיושב? והאמר מר: אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, שנא' (שמואל ב, ז, יח): וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר וגו'! כדאמר רב חסדא: בעזרת נשים, הכא נמי בעזרת נשים". וכן ברמב"ם חגיגה ג, ד: "ומעמידין אותה באמצע עזרת הנשים".

אמנם בתוספתא סוטה ז, ח, לדעת רבי אליעזר בן יעקב "היו עושין בימה בהר הבית", ומביא לכך ראיה מהפסוקים. וכתב הרב ישראל אריאל, שנראה שבדרך כלל עשו את המעמד בעזרת נשים, מפני שהיה מקום סגור, והקול היה נשמע בו היטב. אלא שבהערכה פשוטה עזרת נשים הכילה מקום לעשרת אלפים אנשים ולא יותר, ולכן בהכרח שבימי שלמה כשהקהל היה גדול מאוד, היו חייבים לקיים את המעמד בהר הבית, והמעמד בימי אגריפס שמובא במשנה היה בפני קהל מועט (דבריו מובאים ב'ספר הקהל' עמ' עמ' 410-419, ובמחזור המקדש).

ד,ב – השמעת דברי התורה לכל העם

חגיגה ג, א: "אמר רבי תנחום: חרש באזנו אחת פטור מן הראיה, שנאמר בְּאָזְנֵיהֶם. והאי בְּאָזְנֵיהֶם מבעי ליה: באזניהם דכולהו ישראל! ההוא מנגד כל ישראל נפקא. אי מנגד כל ישראל הוה אמינא: אף על גב דלא שמעי, כתב רחמנא בְּאָזְנֵיהֶם – והוא דשמעי! ההוא מלְמַעַן יִשְׁמְעוּ נפקא".

מסקנת הגמ' שלומדים מבְּאָזְנֵיהֶם שחרש באוזן אחת פטור, ומלְמַעַן יִשְׁמְעוּ שחייבים לשמוע את הקריאה בפועל. וכ"כ תוס' 'אף': "אף על גב דלא שמעי – מחמת שהן רחוקים". וכך עולה מהמהרש"א.

לעומת זאת, כתב הרמב"ם חגיגה ג, ו: "ומי שאינו יכול לשמוע מכווין ליבו לקריאה זו, שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת, ויראה עצמו כאילו עתה נצטווה בה ומפי הגבורה שומעה". שואל לחם משנה מהי כוונת הרמב"ם במי שאינו יכול לשמוע? ומתרץ ג' תירוצים: א) חרש שפטור אבל רוצה לקיים את המצווה. ב) מי שאין לו שמיעה טובה אבל חייב לבוא. ג) "אפילו שהוא שומע יפה מקרוב, עתה הוא במקום רחוק ובמקום שאינו יכול לשמוע". וכתבתי בהלכה לפי התירוץ האחרון של הלחם משנה, שאם לא כן, קשה להסביר איך בפועל קיימו כל ישראל את המצווה.

וכ"כ הרב ישראלי, התורה והמדינה עמ' תקכא, שגם הרחוקים מבימת המלך קיימו את מצוות השמיעה, דהיינו כוונת הלב, למרות שלא יכלו לשמוע בפועל את המלך.

פורסם בקטגוריה פרק ח - הקהל. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן