הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

א – עניין החגים

א,א – שמות החגים

שלושה שמות עיקריים יש לחגים: חגים, מועדים ורגלים. כאשר שלושת השמות כוללים הן את היום טוב והן את חול המועד. וכאשר רוצים לדייק, מחלקים בין יום טוב לחול המועד. ובמשנה קוראים לחול המועד בקיצור 'מועד', אבל בפוסקים לפעמים קוראים גם ליום טוב מועד.

משמעות שם 'חג' על שם קרבן, וכן מבואר בחגיגה י, ב, שכוונת "וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר" (שמות ה, א) – להקריב קרבנות. וכ"כ רש"י ויקרא כג, לט; אבן עזרא שמות כג, יד. עוד מורה השם 'חג' על שמחת ריקודים ומחולות (העמק דבר, דברים טז, טו; פרי צדיק סוכות יז).

משמעות מועד התוועדות והתאספות – מצודת ציון יחזקאל מה, יז. ויש למועד משמעות של זמן – מצודת ציון הושע ט, ה, רד"ק יחזקאל מו, יא. והוא מועד להתוועדות.

המלבי"ם בספרו יאיר אור, מבאר שהימים שבהם הביאו שלמי חגיגה נקראים חגים, וראש השנה ויוה"כ נקראים מועדים.

וז"ל הכתב והקבלה (שמות כג, יד): "הנה השמות השונות הנמצאים בתורה לימים טובים של ישראל: חגים, מועדים, מקראי קדש, רגלים, ועצרת, כל אחד מהם יורה על ענין פרטי. 'חג', על שם תנועת השמחה בנסיעתם למעון קדשו יתברך, כמו שנאמר בראה טז, טו. 'מועד', על דבר התאספם יחד כולם כאיש אחד חברים. 'מקראי קודש', על שם ההכנה והזמנה הנפשית על דרכי קדש, כמו שנאמר באמור כג, ב. 'רגל' אל המכוון מנסיעה ואסיפה זו, והיא להוליכם אל אושר האמתי. ויום אחרון של כל יו"ט נקרא עצרת שגם אחר עבור המועד ונשוב בימי חול ומעשה לא נרף מלהחזיק בידינו ומלעכב בנפשותינו הלמודים היקרים שהתרגלנו בהם בימי המועד, כמו שנאמר פנחס כט, לה".

תפריט