פרק א – פתיחה

א,א – שמות החגים שלושה שמות עיקריים יש לחגים: חגים, מועדים ורגלים. כאשר שלושת השמות כוללים הן את היום טוב והן את חול המועד. וכאשר רוצים

ב,א – הודאה והתקשרות לה' רמב"ן שמות כג, טז-יז: "הנה כולם באספו כל מעשיו מן השדה לתת בהם הודאה לאלקים, שהוא שומר חקות שמים ומוציא

ג,א – חביבות החגים על השבתות מצוות השמחה בחגים יתירה על שבת, בבחינת מה שאמרו חכמים (ע"ז לה, ב) על הפסוק (שיר השירים א, ב):

ד,א – מצוות השביתה בתורה בשתי פרשיות הוזכר עניין החגים, בפרשת אמור (ויקרא כג), ובפרשת פנחס (במדבר כח), ולגבי כל חג נזכרה המצווה בנפרד. ועוד הוזכרה

ח,א – ארבעת חלקי השמחה את דברי הרמב"ם הל' יו"ט ו, יז-יח, ביאר יפה בחוט שני כב, א, עמ' קנח, שיש במצוות שמחת יו"ט שני

ט,א – שיעור היין ששתו בחג – שאי אפשר להורות אח"כ ביצה ד, א: "ההוא גברא דאתא לקמיה דרב פפא, הוו ליה הנך ביצים משבת

יא,א – שהשמחה צריכה להיות עם האשה ובני המשפחה כתב פלא יועץ בערך ימים טובים: "ובכלל מצות היום לשמח לב אשתו ובניו כפי כחו וכפי

יב,א – ידו משגת מדברי התוס' ביצה טו, ב, 'לוו', מוכח שאין לבקש צדקה עבור שמחת יו"ט. ואין חילוק בין יו"ט לשבת, למרות שביו"ט נצטרפה

יד,א – מצב הרוח בחג מהגר"א בהקדמה לספרא דצניעותא כתב ר' חיים מוולאז'ין על הגר"א: "זה דרכו בקודש מעולם, הפלגת שמחתו וחדוות ה' מעוזו, אשר