יג – שירה ריקוד וטיול

פורסם בקטגוריה פרק א - פתיחה, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.
https://ph.yhb.org.il/plus/12-01-13/

יג,א – מצוות השמחה בכל דבר שמשמח

כתב הרמב"ם (ספה"מ עשה נד): "וכולל באמרו וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ מה שאמרו גם כן שמח בכל מיני שמחה… ולשחוק בכלי ניגון ולרקוד במקדש לבד והיא שמחת בית השואבה (סוכה נ, א – נג, ב). זה כולו נכנס תחת אמרו וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ. ומה שיתחייב מהם יותר שתיית היין לבד, כי הוא יותר מיוחד בשמחה".

וכ"כ יראים (סי' רכז): "מכאן שכל שמחה הראויה לאדם לכל דבר המשמחו חייב לעשות ברגל" ולגרסת שבולי הלקט רסב: "בכל דבר שלבבו מוצא שמחה וקורת רוח באכילה ושתיה וטיול וכל דבר ששמחה היא לו חייב לעשות".

ואמנם דייק בשועה"ר (קונ"א רמב, ב) מהרמב"ם שהמצווה מהתורה ביין, ושאר דברים מדברי סופרים. אבל לשאגת אריה סה, מצוות שמחה נוהגת מן התורה בזמן הזה בכל מיני שמחות. אלא שצריך לומר שהיין והסעודות והבגדים הם חובה, שכן מתחייבים בהם גם מצד שהחג הוא מִקְרָא קֹדֶשׁ, כמבואר בהלכה ז. ואילו שאר מיני שמחות הן מצווה רק למי ששמח בהם.

וכ"כ הנצי"ב (העמק שאלה, שאילתא טו, ח): "אליבא דר' יהושע, דאית ליה בפסחים דשמחת יו"ט מה"ת… בזמן דאי אפשר (בקרבן שלמים) – הכל בכלל וְשָׂמַחְתָּ".

יג,ב – שירה ותשבחות

כתב רמב"ן (ספה"מ שורש א): "והנראה מדבריהם שהוא מן התורה (אמירת הלל) כמו שפירשתי ויהיה הלכה למשה מסיני או שהוא בכלל השמחה שנצטוינו בה… ונצטוינו בשמחת השיר על הקרבן ושלא בשעת הקרבן בכלל השמחה… אם כן אפשר שנדרוש בימים טובים שכתוב שמחה ונתרבו כל מיני שמחות שתהא השירה מכללם".

אמנם לשאגת אריה (סי' סט), הואיל ונשים פטורות מהלל, הרי שאין חיובו מהתורה, ואינו מכלל מצוות השמחה שנשים חייבות בה.

ובעל בנין שלמה (הובא בשד"ח ח"ה, עמ' 410), כתב: "בודאי כל המרבה לומר שירות ותשבחות ביו"ט הרי זה משובח, שמקיים בזה מצות שמחה שנוהגת כל היום. ואפשר דמשום הכי אמרו דבזמן הזה אין שמחה אלא ביין משום דאין אומרים שירה אלא על היין, שע"י ששותה יין ביו"ט ואומר אח"כ שירות ותשבחות להשי"ת מקיים מצות שמחה כתקנה, שמחה לה' ושמחה לכם דבשניהם כתיב לשון שמחה. ואפשר שעל זה כיונו לכם במה שאמרו חלקהו חציו לה' וחציו לכם, ורצה לומר שישתה יין ויאמר שירות ותשבחות, דהרי כתיב ביין המשמח אלוהים ואנשים, ואמרינן בעירובין אלוהים במה משמח? מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין. ובהדיא כתיב בחג השבועות בפ' ראה (דברים כז, ז): וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלוֹהֶיךָ, והיינו שירה".

וכ"כ כתב השל"ה בשם אביו (מס' סוכה, נר מצוה כח): "בכל המועדות צריך לשמוח, שהרי על כל המועדים אמרה התורה (דברים טז, יד): וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ. ולכן חובה עלינו לעבוד השם במועדות בשתי עבודות, עבודת הגוף ועבודת הנפש. עבודת הנפש – בזכרון נפלאות השם יתברך, ולקיים אותם במעש, ולומר לפניו דברי שירות ותשבחות, דברי חג בחג, ודברי פסח בפסח, ודברי עצרת בעצרת… זו היא עבודת הנפש. עבודת הגוף – לאכול ולשתות בשמחה ובטוב לבב, כמו שכתוב במצות המועדים (דברים כז, ז): וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם", וע"ש בדבריו.

וכן העידו על מרן הרב זצ"ל (מועדי הראי"ה, עמ' 107, בשם הרב זאב רבינר, איש בויסק): "הרב היה מהדר מן המהדרין בקיום מצות וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ. היה מקשט סוכתו ברוב פאר, בלולבים מארץ ישראל. והרבה לשמוח בשמחת החג ולשמח אחרים בשירות ותשבחות".

יג,ג – ריקוד

נאמר בדברים (טז, יד-טו): "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ… שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לה' אֱלֹוהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'… וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ".

כתב הנצי"ב (העמק דבר שם) על המילים "תָּחֹג לה' אֱלוֹהֶיךָ": "קבלת חז"ל שזה אינו אלא להשלמה, אבל מכל מקום אין מקרא יוצא מידי פשוטו גם כן, דבכלל לשון תחוג משמע שמחה הבאה בריקודים ומחולות. כמש"כ בס' שמות (ה, א): וְיָחֹגּוּ לִי, דמשמעו שמחת ריקודים לפני ה', היינו וגילו ברעדת קודש… ". וכ"כ ר' צדוק (פרי צדיק, סוכות יז).

ומובא במועדי הראי"ה (עמ' 124) שמרן הרב היה חוזר על דברי הנצי"ב בשמחת תורה כדי לעודד הרוקדים.

יג,ד – טיול

במשנה ביצה (יב, א): "בית שמאי אומרים: אין מוציאין לא את הקטן, ולא את הלולב, ולא את ספר תורה לרשות הרבים. ובית הלל מתירין".

ובאר ר"ת (תוספות שם 'ה"ג') שההיתר אינו דווקא לצורך מצווה, כדוגמת תינוק למולו (כן פירשו רוב הראשונים), אלא גם כאשר הוא רוצה לטייל לשמחת יו"ט, ואינו יכול להשאיר הקטן בביתו – יכול להוציאו עמו. וכ"כ רא"ש (א, יח); והגמ"י (יו"ט א, ב). והמרדכי (רמז תרנח) התיר אף שיכול להשאירו. הרי שטיול כלול בשמחת יו"ט. וכ"כ תרומת הדשן (תשובה עז), והביאו להלכה הרמ"א (תטו, א), על ההלכה שאין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצווה, כגון ללכת לבית המשתה או להקביל פני רבו, והוסיף הרמ"א: "או שרוצה לילך לטייל ביום טוב או שבת בפרדס שיש בו שמחה בזה מקרי דבר מצוה". וכ"כ מ"ב (תקיח, ג). ושבולי הלקט רסב, גורס ביראים כך: "בכל דבר שלבבו מוצא שמחה וקורת רוח באכילה ושתיה וטיול וכל דבר ששמחה היא לו חייב לעשות".

אבל אין לקיים בחג טיולים ארוכים שיפגעו בחציו לה', היינו בחלק המיועד לבית המדרש. כמבואר לעיל בהלכות ה-ו. ועיין להלן י, ו, ג. ובהרחבות לפניני הלכה סוכות פרק ג, יד, א-ג.

פורסם בקטגוריה פרק א - פתיחה, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן