יב – ההוצאות לקראת החג

פורסם בקטגוריה פרק א - פתיחה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

יב,א – ידו משגת

מדברי התוס' ביצה טו, ב, 'לוו', מוכח שאין לבקש צדקה עבור שמחת יו"ט. ואין חילוק בין יו"ט לשבת, למרות שביו"ט נצטרפה מצוות השמחה דאורייתא. וכ"כ הפוסקים כמובא במ"ב תקכט, יא, שכל החיוב הוא בתנאי שידו משגת. ובשעה"צ יב, הביא מקור מהרמב"ם שבת ל, י: "אכילת בשר ושתית יין בשבת – עינוג הוא לה, והוא שהיתה ידו משגת". וכן ציין לשו"ע רנ, ב: "ירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכולתו". וכ"כ בשועה"ר תקכט, ד: "ישתה יין באמצע סעודתו אם ידו משגת, וירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכולתו. ואל יצמצם בהוצאת יו"ט שכל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים, שאם פיחת פוחתים לו, ואם הוסיף מוסיפים לו".

וכ"כ רש"י ביצה טו, א: "חוץ מהוצאת שבתות… לפי מה שרגיל ממציאים לו…" וכן מפורש בתורה (דברים טז, י): "וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלוֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה' אֱלוֹהֶיךָ". וכתב רש"י: "די נדבת ידך, הכל לפי הברכה, הבא שלמי שמחה, וקדש קרואים לאכול". וכן משמע מרש"י סוכה מז, ב, 'מכל מקום', שלא היה כוס יין מצוי להם במשך כל ימי חול המועד. ואם כן למדנו שלמרות שיש בשתייתו מצווה, לא נדחקו מעבר ליכולתם.

אמנם בספר חמדת ישראל ח"ב סי' יח, כתב שהואיל וביו"ט יש גם מצוות שמחה, יש להוציא גם יותר מיכולתו. אולם נראה טעמם של הפוסקים שכתבו 'כפי יכולתו', מפני שאי אפשר לאדם לקיים מצוות שמחה כאשר הוא יודע שיכנס לחובות. כיוצא בזה למדנו בהלכות חוה"מ שהיתר מלאכת דבר האבד היא משום שמחת המועד, שאין אדם יכול לשמוח כאשר הוא יודע שיש לו הפסדים.

יב,ב – בין ארבע כוסות ליין ביו"ט

נראה פשוט שמי שאינו אוהב יין אינו צריך לשתותו בחג, כי המצווה לשמוח, והוא אינו שמח בזה. משא"כ בד' כוסות שתקנו חכמים לשתות ארבע כוסות יין. וכ"כ שו"ע תעב, י: "מי שאינו שותה יין מפני שמזיקו או שונאו, צריך לדחוק עצמו ולשתות לקיים מצוות ד' כוסות". וכ"כ מהרש"א חידושי אגדות לנדרים מט, ב; וכן עולה ממ"ב תעב, לו.

עוד הבדל יש בין יין ליו"ט וארבע כוסות, שלגבי יין ליו"ט חלים דבריו של רבי עקיבא (שבת קיח, א; פסחים קיב, א): "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, וכן נפסק בשו"ע (רמב, א). אבל לגבי ארבע כוסות בליל הסדר, הואיל ויש בזה מצווה של פרסום הנס, צריך העני לבקש צדקה או למכור כסותו (פסחים שם), וכפי שכתב ר"ח שם: "ואסיקנא אפילו לר' עקיבא דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, הכא משום ניסא מתיר שיקח אפילו מן התמחוי". כיוצא בזה נפסק לעניין חנוכה, ברמב"ם (ד, יב) ושו"ע (תרעא, א), שמבקשים צדקה עבור נר חנוכה. וביאר המגיד משנה, שלמד זה מדין ארבע כוסות, שעבור מצווה של פרסום נס – צריך לבקש צדקה.

יב,ג – כמה יוציא יותר לסעודת יו"ט

אפשר אולי לומר, שראוי שמחיר המאכלים של יום השבת יהיה לכל הפחות כפול ממחיר המאכלים של יום חול (עיין בהרחבות לשבת ב, ג, ב), ומחיר המאכלים של יום טוב יהיה לכל הפחות פי שלושה ממחיר המאכלים ביום חול, אבל אין צורך להוציא על מאכלי יום טוב פי עשרה.

פורסם בקטגוריה פרק א - פתיחה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן