יא – לשמוח ולשמח

פורסם בקטגוריה פרק א - פתיחה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

יא,א – שהשמחה צריכה להיות עם האשה ובני המשפחה

כתב פלא יועץ בערך ימים טובים: "ובכלל מצות היום לשמח לב אשתו ובניו כפי כחו וכפי הראוי להם לפי רצונם. ואמרו בש"ס משבח אני את העצלנים… ולא יפה עושים אותם שסועדים בבית חבריהם ביו"ט ומניחים את נשותיהם וילדיהם בביתם יחידים, ובודאי צער הוא להם, וראוי לאדם שיבטל קצת רצונו מפני רצונם".

עיין להלן א, יז, ה, בביאור עניין זה ביחס למצוות הקבלת פני הרב, האם מותר להיעדר מהבית בחג כדי לנסוע לרבי.

יא,ב – החובה לשמח עניים

ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה נד: "ולשון התורה הוא שנכלול בשמחה זו החלשים והעניים והגרים, אמר יתעלה (דברים טז, יד): וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה". וכן כתב מגיד משנה להל' יו"ט ו, יח: "וכשהוא אוכל חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר וכו'. דברים אלו מבוארים בכתוב והפסוקים שהביא רבינו לראיה ראויין אליו להביאם".

וכתב בחוט שני כב, ב, עמ' קסא, שמשמע מהרמב"ם שאם אינו משתף בשמחתו עניים ומרי נפש, אינו מקיים מצוות השמחה כלל. מפני שכאשר המצווה היא מעשה חולין, כאכילה, אין יוצאים בה בלא שקיים אותה כצורת הציווי, היינו בשיתוף האלמנה והיתום וכו'. ואע"פ שאם ישמח את אשתו ולא ישמח את בניו, מסתבר שיקיים מצוות שמחה, אם לא ישמח עניים – לא קיים. אמנם אם יכוון במפורש בשמחתו לקיים את המצווה, גם אם לא ישמח אחרים, יקיים את המצווה אבל לא בשלימות. ע"כ. ולא נראה לדקדק כל כך, אלא שעיקר השמחה לשתף בה אחרים, ואם בלא משים לא שיתף אחרים, קיים את המצווה אבל לא בשלימות. ואם התעלם בדווקא מאחרים, אין זו שמחה אלא הוללות.

יא,ג – המצווה כיום במקום להאכיל הלויים משלמי חגיגה

שו"ת בנין שלמה או"ח לג, לר' שלמה הכהן מווילנא: "והיוצא לנו מזה דת"ח העוסקין בתורה ובהלכות עבודה בזה"ז הם דוגמת הכהנים והלויים ממש… והלכך כמו דהטילה התורה מצוות עשה על הישראלים בזמן הבית ליתן תרומות ומעשרות ושאר מתנות כהונה ולויה לכהנים הלוים המחזיקים בתורת ד', הכא נמי מוטל מצוות עשה האידנא על הישראלים ליתן שכירות והספקה לת"ח ולרבני הקהילות מדי שבוע בשבוע כדי שיוכלו להחזיק בתורת ד'. וכמו שהטילה התורה מצוות עשה לשמח את הכוהנים הלויים ברגל ולתת להם צרכי החג, בעבור שברגל הוטל עליהם עול התורה והעבודה ביותר מכל השנה כולה, הכא נמי מוטל מצוות עשה האידנא לשמח את הת"ח ורבני הקהילות ברגל יען שברגלים מוטל עליהם עול התורה ביותר ולהשיב לכל שואל בדבר ה' זו הלכה למעשה בהלכות החג ובאיסור והיתר, כן נראה לענ"ד בעז"ה".

פורסם בקטגוריה פרק א - פתיחה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן