ה, א – דברי השל"ה על השמחה בר"ה
של"ה (מס' ראש השנה תורה אור צב): "ובזה יובן ענין המדרש שהביא הטור אורח חיים סימן תקפ"א: ורוחצין ומסתפרין… ואוכלים ושותים ושמחים בראש השנה, לפי שיודעים שהקב"ה יעשה להם נס, עד כאן. וקשה, איך אומר שיודעים שיעשה להם נס, וכי הם יודעים דעת עליון?! ועוד, הלא אנו רואין בעינינו בכל שנה ושנה כמה נפשות מישראל שמתים! אלא הענין הוא סובב הכל על החיות הרוחני, ומי שמתעורר בתשובה, הקדוש ברוך הוא עושה עמו נס. והקדוש ברוך הוא הוא היודע, אם הוא לטובתו שיחיה עוד בעולם הזה, ויקנה שלימות, אז הקדוש ברוך הוא כותבו לחיים. ואם הוא יתברך יודע שטוב מאוד לו זה המות, אז יקר בעיניו המותה, ומסלקו מהעולם לטובתו, לבוא לחיים הנצחיים, באופן שהכל הוא חיי הנפש. זהו ענין הנס, שאנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא עושה למהרהר תשובה, כי מזכהו לחיי הנפש, באיזה סיבה הגלויה לו יתברך".
הרי שגם בייסורים יש חסד, שתכליתם לעורר את האדם לתקן את מעשיו ולחזור בתשובה, כדי שיוכל ה' להמשיך לו ברכה וחיים. והשמחה היא עמוקה מאוד, שאף שיודעים שהוא זמן הדין, ויש שיעלה דינם למיתה, מתוך קבלת מלכותו בשלימות יודעים שהייסורים לטובה ושמחים במלכותו והנהגתו יתברך. ולכן השמחה צמודה ליראה, ומצד אחד אוכלים ושותים ומתלבשים בכבוד, ומצד שני יראת ה' על פניהם ואין אומרים הלל. וכדוגמת מה שאמר דוד המלך (אליהו רבה ג): "עוד אמר דוד המלך: אני בעולם הזה – מה אני, אלא יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי, ואהבתי עלת על כולן".
ה, ב – השמחה הפנימית על המשפט
ספר החינוך מצווה שיא: "שהיה מחסדי הא-ל על ברואיו לפקוד אותם ולראות מעשיהם יום אחד בכל שנה ושנה, כדי שלא יתרבו העוונות ויהיה מקום לכפרה, והוא רב חסד מטה כלפי חסד, וכיון שהם מועטים, מעביר עליהן. ואם אולי יש בהם עוונות שצריכין מירוק, נפרע מהם מעט מעט, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה (ע"ז ד, א): אוהבו נפרע ממנו מעט מעט. ואם לא יפקדם עד זמן רב, יתרבו כל כך עד שיתחייב העולם כמעט כליה חלילה. נמצא שהיום הנכבד הזה הוא קיומו של עולם, ולכן ראוי לעשות אותו יום טוב ולהיותו במנין מועדי השנה היקרים. ואולם מהיותו יום מועד לדון כל חי, ראוי לעמוד בו ביראה ופחד יותר מכל שאר מועדי השנה, וזהו ענין זִכְרוֹן תְּרוּעָה הנזכרים בו…".
