ג – ראש השנה

פורסם בקטגוריה פרק ג - ראש השנה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

ג, א – ראש השנה יום בריאת האדם

פסיקתא דרב כהנא כג: "לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם (תהלים קיט, פט). תני ר' אליעזר: בעשרים וחמשה באלול נברא העולם. ואתיא דרב, כהדא דתני ר' אליעזר, דתניא בתקיעתא דרב: זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון וגו'. כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט וגו' (שם פא, ה). על המדינות בו יאמר: איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לרעב ואיזו לשובע, איזו למות ואיזו לחיים, ובריות בו יפקדו להזכירם חיים ומות. נמצאת אומר: בראש השנה נברא אדם הראשון. בשעה ראשונה עלה במחשבה, בשנייה נמלך במלאכי השרת, בשלישית כינס עפרו, ברביעית גיבלו, בחמישית ריקמו, בשישית העמידו גולם על רגליו, בשביעית זרק בו נשמה, בשמינית הכניסו לגן עדן, בתשיעית ציוהו, בעשירית עבר על ציוויו, באחת עשרה נידון, בשתים עשרה יצא בדימוס מלפני הקב"ה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אדם, זה סימן לבניך – כשם שנכנסת לפניי בדין ביום הזה ויצאת בדימוס, כך עתידין בניך להיות נכנסין לפניי בדין ביום הזה ויוצאין בדימוס. אימתי? בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ (ויקרא כג, כד)".

כפי שלמדנו מהפסיקתא, ראש השנה הוא יום בריאת האדם, וכתב השל"ה (תולדות אדם, בית ישראל א), מפני שהאדם הוא תכלית הבריאה.

ג, ב – אימתי נברא העולם – אלו ואלו דברי אלוהים חיים

ר"ה י, ב: "תניא, רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות, בתשרי מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה, רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים; בניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל. רבי יהושע אומר: בניסן נברא העולם, בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה, רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים; בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל".

ר"ה כז, א: "אמר רב שמואל בר יצחק: כמאן מצלינן האידנא: זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון? כמאן – כרבי אליעזר, דאמר: בתשרי נברא העולם". ובתוס' (שם 'כמאן' הראשון), הביאו הסברו של רבינו תם לנוסח התפילה: "ומה שיסד ר"א הקליר בגשם דשמיני עצרת כרבי אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם, ובשל פסח יסד כרבי יהושע, אומר ר"ת דאלו ואלו דברי אלוהים חיים, ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות, ולא נברא עד ניסן. ודכוותה אשכחן בפרק עושין פסין (עירובין יח, א ושם), גבי אדם שעלה במחשבה לבראות שנים, ולבסוף לא נברא אלא אחד".

כיוצא בזה פירש האר"י (פרי עץ חיים, שער השופר ה): "ומה שאנו אומרים בר"ה: היום הרת עולם, ונחלקו רז"ל אם בתשרי נברא העולם אם בניסן, ואיך יחלקו במציאות במחלוקת זה, ואיך יצדק ע"ז אלו ואלו דברי אלוהים חיים? והתירוץ לזה, כי יש עיבור ולידה, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, כי בתשרי היה העיבור וכן אותיות תשרי והם אותיות ראשית, ובניסן היתה הלידה שצריך נסים לצאת מן הבטן בעת לידתה. וכן מורה ניסן ענין נס ובו היתה הגאולה בנס, וידוע כי כל יציאת מצרים הוזכרה בלשון לידה וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ (יחזקאל טז, ו), וכן אמר כאן: היום הרת עולם, לשון הריון ולא אמר נברא העולם, כי בתשרי היה הריון". 1

ג, ג – מדוע ראש השנה בחודש השביעי

כתב הר"ן (ר"ה ג, א, מדפי הרי"ף 'ראש'): "ויש לשאול למה אדם נדון בר"ה יותר מבשאר ימים?" ומביא את הפסיקתא, אלא שממשיך לשאול: "ומיהו אכתי תמיהא לי, דתינח לרבי לאליעזר, אבל לרבי יהושע דאמר דבניסן נברא העולם אכתי הדרא קושיין לדוכתה, למה נדון בר"ה יותר מבשאר ימים! ונ"ל שרצה המקום לזכות את ישראל בדינם, ורצה לדון את ישראל בזמן שהוקבע לכפרה ולסליחה, שלפי שנתרצה הקדוש ברוך הוא ביוה"כ הוקבע יום סליחה לדורות, לפיכך גזר השם שיהא אדם נידון בר"ה שצדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים, ובינונים הרי גזר דין שלהם אינו נחתם אלא עד יוה"כ שהוא יום סליחה וכפרה, הרי נתנה להם תורה זמן כדי שבו יפשפשו מעשיהם וישובו אל השם. ואפשר עוד, שמר"ה ועד יוה"כ התחיל השם להתרצות למשה וביוה"כ נתרצה לו לגמרי, ולפיכך רצה הקדוש ברוך הוא לדון בריותיו בזמן שהוקבע לכפרה וסליחה, ובהכי אתי שפיר טפי דנקטינן כרבי יהושע דקי"ל כוותיה לגבי רבי אליעזר".

במאירי (ר"ה טז, א) הוסיף: "בר"ה נדונים על גופם בחייהם ובמיתתם, בעונג ובצער בריוח ובהפסד. וסיבת בחירת זה הזמן נודע למבינים, ואחת מן הסיבות: מתוך שהוא זמן הבעיטה וזמן התגאות האדם על אסיפת גרניו ועל הכנסת הטוב באוצרותיו, היה מחכמת דרכי הדת לעוררו ולהבינו לבל יקשה ערפו, וכל עוד אשר יגדל טובו – ירך לבו מפני פחד ה' ומהדר גאונו כבני מרון".

המהר"ל (חידושי אגדות ר"ה י, ב) הסביר 'בתשרי נברא העולם' – ניסן הוא כמו לב ששם החיות, ואז החזרת החיות לעולם, שבחורף נחשבים מתים. וכיוון שהוא ההתחלה בו התחדשו ניסים, ולמדרגתו, בו חג הפסח שצריך להיזהר בו מחמץ. וחודש תשרי מעלתו שהוא השביעי, והשביעי תמיד קדוש, כך בשבת וכך בשמיטה, וכן ארץ ישראל שביעית לארצות (ויק"ר כט). וסבר רבי אליעזר שמצד קדושתו של תשרי ומעלתו, הוא קרוב להש"י, ולכך בו נברא העולם. ומביא ממדרש משלי (פ"א) שנחלקו היכן החכמה מצויה: לרבי יהושע בלב ולרבי אליעזר בראש. ונחלקו מתי יגאלו, כי לרבי אליעזר הגאולה העתידה תהיה במדרגה נבדלת לגמרי, ולכן בתשרי. ולרבי יהושע הולכים אחר ההתחלה.


  1. . בשם משמואל (מועדים, ר"ה תרע"ב עמ' כ) ביאר שרבי אליעזר ורבי יהושע אזלי לשיטתם: "והנה רבי אליעזר מתלמידי בית שמאי, שהם מעולם המחשבה, אזיל בתר המחשבה. וידוע דבית שמאי שרשם במידת הדין, ומרומז בגמ' (שבת לא, א): דחפו באמת הבנין שבידו, שהוא צמצום כידוע, ורבי יהושע שרשו בחסד, אזיל בתר המעשה".
פורסם בקטגוריה פרק ג - ראש השנה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לרכישת הסדרה - לחצו כאן