ככלל, גם מי שלא ישנה כל הלילה צריכה לברך את ברכות השחר, שכבר למדנו (בהלכה ד) שברכות אלו נתקנו על ההנאה הכללית, ולכן גם מי שלא נהנתה באופן אישי מדבר מסוים – מברכת עליו. אמנם לגבי מספר ברכות ישנם חילוקי מנהגים.
לעניין נטילת ידיים, למנהג ספרדים לא תברך על הנטילה (כה”ח ד, מט). ולמנהג אשכנזים, אם היא עומדת להתפלל עמידה, תתפנה לפני כן ותיגע באחד המקומות המכוסים, ואח”כ תיטול ידיים בברכה (מ”ב ד, ל. ונתבאר לעיל ה, ה).
לגבי ברכות התורה, ישנה מחלוקת אם בבוא היום החדש צריך לברכן בשנית, ולכן הטוב הוא שתאמר את ברכת “אהבת עולם”, שבנוסף לכך שהיא אחת מברכות קריאת שמע, היא גם מועילה במקום ברכות התורה. ותקפיד לקרוא אחר הברכה את פרשת שמע כדי ללמוד דבר מה אחר הברכה.[4]
וכן נסתפקו לגבי ברכות “אלוהי נשמה” ו”המעביר שינה”, שיש אומרים שרק מי שישנה בלילה יכולה לברכן. כדי לצאת מהספק – טוב שתשמע אותן מחברתה ותכוון לצאת בשמיעתן. ואם אין לה שם חברה או בן משפחה שצריך לברכן, למנהג ספרדים וחלק מהפוסקים האשכנזים תברכן בעצמה. (פניני הלכה תפילה ט, ו, והערה 6. אמנם לנוהגים על פי ה’משנה-ברורה’ לא תברך אותן).
