כשם שמותר לעשות בחול המועד כל מלאכה לצורך הכנת מאכלים וצורכי הגוף, כך מותר לבצע בחול המועד כל טיפול רפואי שנועד להסרת צער, שאף זה מצורכי הגוף (שו”ע תקלב ב). גם לבריא מותר ליטול תרופות ולמרוח משחות לצורך שמירת בריאותו.
מותר למי שסובל מכאבי שיניים ללכת לרופא שיניים, כדי שיבצע את הטיפול הנדרש, למרות שבפועל הכאבים ייפסקו לאחר החג. אבל אסור לעשות בחול המועד טיפולי המשך שאינם מועילים למניעת כאב או הצלת השן. וכן אסור לקבוע תור בחול המועד לצורך יישור שיניים או ניקויים, שהואיל ואין צורך לקיימם דווקא במועד, יש בקיומם זלזול במועד, והרי הוא כמי שמכוון מלאכתו למועד (עי’ שש”כ סו, הערה פח וצב).
וכן אסור לקבוע בחול המועד תור לבדיקה תקופתית, הואיל ואין בכך תועלת למועד. אמנם כאשר מדובר ברופא מומחה, שאם לא יקבלו את התור שנקבע לחול המועד, יפסידו את האפשרות להיבדק אצל רופא ברמתו, מותר ללכת אליו בחול המועד, שהרי זה כדבר האבד.
מי שנדרש לעבור ניתוח בהקדם, ישתדל לקובעו לפני החג. ואם הדבר לא מתאפשר, ויש חשש שעד לאחר החג המצב יחמיר או שבינתיים החולה יסבול, למרות שאין מדובר בפיקוח נפש, מותר לבצע את הניתוח בחול המועד.
מי שמשקפי הראייה שלו נשברו, אם הוא נצרך להם במועד, מותר להביאם לאופטיקאי כדי שיתקנם, כי הם צורכי הגוף. אבל אסור להחליף מסגרת לצורכי נוי, וכן אסור לתקן משקפי שמש שאין בהם צורך בריאותי (אג”מ או”ח ג, עח; שש”כ סו, הערה פח).[2]
