חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

ד – גדרי קיום חובת המצווה בבן ובת

המצווה להוליד בן ובת, אבל אם היו לו שני בנים או שתי בנות, עדיין לא קיים את חובת המצווה. מי שהיו לו בן ובת ונפטר אחד מהם בחיי האב בלא שהספיק להוליד ילד נוסף, לדעת רב הונא קיים מצוות פרו ורבו, מפני שהמצווה היא להוליד, וגם כשהתינוק חי זמן קצר, יש לחייו ערך, ונשמתו גילתה דבר מה בעולם, ואף קרבה בכך את הגאולה, כי "אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף (אוצר נשמות ישראל)". ולדעת רבי יוחנן, המצווה מתקיימת רק בילדים שנותרו בחיים לאחר מיתת האב, מפני שמגמת המצווה לדאוג להמשך יישובו של העולם. אגב, רבי יוחנן עצמו, קבר את כל בניו בלא שהשאירו אחריהם ילדים, ונמצא שעל עצמו אמר שלא זכה לקיים את המצווה. וכן נפסק להלכה. אמנם אם בנו ובתו המשיכו לחיות אחרי מותו, גם אם הם נותרו רווקים זקנים, בלא סיכוי שיולידו ילדים, קיים את חובת מצוותו (יבמות סב, א-ב; שו"ע אה"ע א, ה).

מי שהיו לו בן ובת ונפטרו בחייו, אם כל אחד מהם הספיק להוליד לפני מותו ילד אחד, קיים את חובתו בנכדים שנולדו לו על ידם, שהעיקר הוא שזרעו יימשך אחריו דרך בנו ובתו.[3]

מי שהיו לו בן ובת, והוליד הבן ילדים לרוב, והבת נפטרה בחייו בלא ילדים, לא קיים את חובת מצוותו, מפני שזרעו לא נמשך דרך בנו ובתו אלא רק דרך בנו. וכן הדין אם בתו הולידה ילדים לרוב ובנו נפטר בחייו בלא ילדים (שו"ע אה"ע א, ו).

מי שהיו לו בן ובת, אבל היה הבן סריס, שאינו יכול להוליד, או שהיתה הבת אילונית, שאינה יכולה להוליד, לא קיים את חובת מצוותו, הואיל ואין לו בן ובת שיכולים להוליד (ירושלמי יבמות פ"ו ה"ו; שו"ע אה"ע א, ה). אבל אם היו בנו ובתו ראויים להוליד, והבן התחתן עם אילונית, או הבת עם סריס, או שלא התחתנו כלל, קיים את חובת מצוותו, הואיל וילדיו עצמם אינם סריסים (ח"מ ו).

היה הבן חרש-אילם או שוטה, קיים בו אביו את חובתו, מפני שמבחינה גופנית הוא יכול להוליד (רמ"א אה"ע א, ו). לפי זה בילד אוטיסט יוצאים ידי חובה, אבל בבעלי תסמונת דאון אין יוצאים, הואיל ורובם הגדול עקרים.

היו לו ילדים בהיותו גוי ואח"כ התגייר, יש אומרים שאם גם ילדיו התגיירו, קיים בהם את חובת מצוותו, אבל אם לא נתגיירו לא קיים את חובתו (רמב"ם, שו"ע אה"ע א, ז; יש"ש). ויש אומרים, שגם אם ילדיו לא התגיירו, קיים בהם את חובת מצוות פרו ורבו (תוס', מהרי"ל, ח"מ, ב"ש והגר"א יז).

יהודי שהוליד בנים מגויה, לא קיים בהם מצוות פריה ורביה, מפני שהם גויים ואינם מיוחסים אחריו.[4]


[3]. לדעת רמב"ם ושו"ע אה"ע א, ו, צריך שיהיו לו נכד ונכדה, ואפילו אם הנכדה מהבן, והנכד מהבת, כיוון שיש לו נכד ונכדה – קיים מצוות פריה ורביה. אבל אם היו הנכדים בנים או בנות, לא קיים את המצווה, כשם שאם היו לו שני בנים או שתי בנות – לא קיים את המצווה. ולדעת בעלי התוספות ושלטי גיבורים, גם כאשר יש לו מהם שני נכדים או שתי נכדות – כיוון שהם שניים שנולדו מבנו ובתו – קיים את המצווה.

[4]. הבא על אשת איש והוליד בן ממזר, לדעת רבים, למרות חטאו, יצא ידי חובת בן. ולדעת הרדב"ז (ח"ז ב), לא יתכן שיקיים מצווה על ידי עבירה. ועיין להלן ו, ו, בדין זה. לכאורה לפי הרדב"ז, בני זוג שלא שמרו טהרת המשפחה, והולידו באיסור נדה, לא קיימו את המצווה, כי היא מצווה הבאה בעבירה. ורבים מפרשים שגם לרדב"ז קיים את המצווה, ואין דינו כממזר, מפני שאת הממזר אי אפשר היה להוליד בלא העבירה, ואילו הנדה היתה יכולה לטבול, נמצא אין העבירה תנאי לקיום המצווה.

תפריט

דילוג לתוכן