חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

יז – אמצעי המניעה האסורים והמותרים

הלכה היא שאסור להשחית זרע לבטלה, ועל כן גם כאשר מותר למנוע היריון, אסור לעשות זאת באופן שמקיימים את החיבור ולקראת יציאת הזרע האיש פורש וזורה את זרעו בחוץ (לעיל ד, א, 1). וכן אסור לקיים את החיבור עם קונדום, שהוא מעטה גומי שמכסה את אברו של האיש, מפני שבאופן זה האיש זורה את זרעו אל תוך הגומי.

אבל מותר למנוע היריון על ידי פעולה עקיפה. שתי דרכים עיקריות לכך: א) גלולות. ב) 'התקן תוך רחמי'.

שני אמצעים אלו נחשבים כיעילים ביותר למניעת היריון, וכטובים ביותר מבחינה הלכתית, מפני שמניעת ההיריון מתבצעת בגוף האשה ובדרך עקיפה שאין בה פגיעה בזרע. לכן, כאשר מותר למנוע היריון, מותר לכל הדעות להשתמש באמצעים אלו (כמבואר בהלכה יח).

עוד שני אמצעים ישנם, שהם פחות יעילים למניעת היריון, וגם מעט פחות טובים מבחינה הלכתית: א) קצף או נרות קוטלי זרע. ב) דיאפרגמה (דרכי מניעתם מבוארים בהלכה יט).

כל מה שנתבאר בהלכות הקודמות, שמותר למנוע היריון לכתחילה, הוא כאשר המניעה היא בגלולות או התקן. אבל בדיאפרגמה או קוטל זרע ההיתר בדיעבד, וכדי להשתמש בהם, צריך שסיבת המניעה תהיה חזקה יותר (כמבואר בהלכה יט).[16]

אשה שזוכה למנוע היריון על ידי הנקה, נפטרת מכל החששות ותופעות הלוואי שמלווים את אמצעי המניעה השונים. לכן טוב להמליץ לאשה שאינה חוששת להיכנס להיריון חודשים ספורים אחר הלידה, שבמשך הזמן שהיא מניקה לא תשתמש באמצעי מניעה, ואם במשך ההנקה לא יהיו לה וסתות ולא תיכנס להיריון, תדע שההנקה מונעת אצלה היריון, וכך גם לאחר הלידות הבאות תוכל למנוע היריון על ידי הנקה בלא צורך להשתמש בגלולות הורמונאליות או התקן. ומכל מקום מי שחוששת להיכנס להיריון במשך ההנקה, רשאית לכתחילה להשתמש באמצעי מניעה כדי למנוע היריון למשך תשעה חודשים עד שנה.[17]


[16]. ביבמות סה, ב, מסופר על אשתו של ר' חייא, שסבלה מצער לידה, ואחר שהיו לה שני בנים ושתי בנות, קיבלה היתר לשתות כוס של עקרין ונעשתה עקרה לתמיד. וכן נפסק בשו"ע אה"ע ה, יב. יש אומרים שההיתר לכך הוא רק כאשר הלידות מצערות אותה מאוד (ב"ח ה, ט; יש"ש יבמות ו, מד; ערוה"ש ה, כד). ויש אומרים שההיתר הוא גם בלא צער גדול (ב"ש ה, יד; ח"מ ו; ט"ז ז; ברכ"י יד). אולם בלא שום צער נלענ"ד שלכל הדעות אסור, משום בל תשחית של כוח ההולדה שבגופה.

כפי שלמדנו בהלכה יד, לאחר קבלת חרם דרבנו גרשום, לפיו אסור לאיש לשאת שתי נשים, ואסור לאיש לגרש את אשתו בעל כרחה, בעת חתונתה האשה מסכימה להשתתף עם בעלה במצווה, וממילא ההחלטה על מניעת היריון וקל וחומר עיקור צריכה להיות בהסכמת שניהם. וכ"כ חת"ס אה"ע כ, והובא בפת"ש ה, יא. ומכל מקום גם אם האשה שתתה את הכוס בלא היתר, כל זמן שהם נשואים, מצוות עונה נותרה לגביהם בעינה.

בכל אופן למדנו מהמעשה באשת ר' חייא, שכאשר מניעת ההיריון נעשית בגרמא, בתוך גוף האשה, כשאין דבר שחוצץ בין הזרע לרחם, אין חשש של השחתת זרע בעת התשמיש. ולכן אין חשש של איסור השחתת זרע במניעת ההיריון בגלולות (הורמונים) או התקן תוך רחמי, וכל הדיון הוא רק האם הדבר מותר מצד ביטול מצוות פרו ורבו.

אולם נחלקו הפוסקים ביחס למניעת היריון על ידי חסימת הזרע מכניסה לרחם בדיאפרגמה או על ידי קוטל זרע, ואף שדעת רוב הפוסקים להקל, לכתחילה יש לחוש לדעת המחמירים, ולכן השימוש בהם הוא בדיעבד, כמבואר להלן בהלכה יט והערה 19.

על ידי קונדום, מוסכם להלכה שאסור למנוע היריון, ועיין להלן ו, ד, לגבי חולה איידס.

[17]. אפשר להציע למינקת שתשתמש בנרות קוטלי זרע עד להופעת הווסת הראשון. ואף שלמדנו שאמצעי מניעה זה הוא קצת בדיעבד, כאן שיש סיכוי סביר שההנקה עצמה מונעת את ההיריון, השימוש בהם יותר לכתחילה, כי עיקר המניעה על ידי ההנקה, והנרות רק מגבירים את הביטחון שבמניעה. ואם תראה שכל זמן שהיא מניקה אינה רואה וסת, תוכל לאחר הלידה הבאה שלא להשתמש בשום אמצעי מניעה כל עוד היא מיניקה. ואם עדיין תחשוש, תוכל להמשיך להשתמש בנרות עד להופעת הווסת הראשון.

תפריט

דילוג לתוכן