חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פניני הלכה

כ – שאלת רב

מקובל להורות, וכך כתוב ברוב התשובות שעסקו בשאלות אלו, שבכל שאלה שנוגעת למניעת היריון צריך לשאול רב, משום שהנושא מורכב וגורלי ומצריך דיון רציני. נמנה בקיצור את המרכיבים שבהם הדין תלוי: א) מספר הילדים שכבר יש לבני הזוג. האם קיימו את המצווה מהתורה או מדברי חכמים, ועד לאיזו מדרגה הגיעו בקיום המצווה. ב) גיל האיש. ככל שעברו יותר שנים מאז שהיה בן עשרים, כך קשה יותר להתיר מניעת היריון לפני קיום מצוות פרו ורבו. ג) גיל האשה. ככל שהאשה מבוגרת יותר, כך יש יותר סיכון שמניעת ההיריון תגרום לבני הזוג שלא להוליד את מספר הילדים שהיו רוצים, ואולי אף לא יצליחו לקיים את המצווה מהתורה. ד) סיבת המניעה: חולי גופני או נפשי, קשיים כלכליים או נפשיים, צורך בהגשמה אישית, קשיים בגידול הילדים ומניעת כעס ועצבנות. ה) כאשר לא ניתן למנוע על ידי שני האמצעים הכשרים לכתחילה, גלולות או התקן, יש לחשב את הצורך במניעת ההיריון לעומת ה'בדיעבד' שבשימוש בקוטלי זרע או דיאפרגמה.

בנוסף, לפעמים בני הזוג אינם רואים את התמונה השלימה. לעיתים הם סבורים שמפני גודל המצווה אסור להם למנוע היריון, ובאמת לפי מצבם נכון שימנעו היריון למשך שנה או יותר. ולעיתים העומס והבעיות הכלכליות נראות להן קשות מכפי שהן באמת, ואם ימנעו היריון, לאחר שנים יתחרטו, אבל אז כבר יהיה מאוחר. כדי למנוע טעויות כאלה, רצוי להתייעץ עם רב, שמתוך ניסיון חייו ושיקול דעתו לגבי הערכים השונים המונחים על כף המאזניים, יוכל להורות להם את הדרך שבה יוכלו לקיים את המצווה כראוי, באופן שייטב להם בעולם הזה ובעולם הבא.

אמנם מצד האמת, יש מקרים פשוטים שבהם אין צורך לשאול רב, כמו למשל, בני זוג צעירים, שרשאים לדחות היריון למשך תשעה חודשים עד שנה לאחר הלידה. ואע"פ כן טוב שישאלו רב, שמתוך כך אולי יתבררו להם עניינים נוספים, והקשר שלהם אל הרב יתחזק. כאשר השאלה מורכבת, מי שאינו מבין את הסוגיה על בוריה, חייב לשאול רב. ומי שמבין היטב את הסוגיה על כל מרכיביה, יכול בדרך כלל לדעת מה ראוי לו לנהוג. אמנם כיוון שאנשים עלולים לטעות בהערכת הקשיים שלהם או במשקל האתגרים והערכים שעומדים לפניהם, בין לצד ההפרזה בין לצד ההפחתה, נכון שכאשר יש לבני הזוג רצון למנוע היריון מעבר לשנה אחר הלידה, ישאלו רב. ונכון לשאול בזה רב שמכיר את בני הזוג. כאשר יש לאשה קשר עם רבנית מנוסה בתחום זה, אפשר שיסכימו ביניהם שהאשה תתייעץ עם הרבנית.

בני זוג שאין להם קשר עם רב או רבנית, נכון שישאלו רב שמכיר את עולם הערכים שלהם. ומכל מקום כיוון שהוא אינו מכיר אותם, תשובתו לא תוכל להיות שלימה, הואיל ויקשה עליו להעריך אם הם מגזימים או מפחיתים במשקל הקשיים או האתגרים העומדים לפניהם.[20]


[20]. כתב מו"ר הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל בדרכי טהרה יט, יז: "ולא יפסוק אדם דין לעצמו בעניינים אלו, ולא תסתמך אשה על מה שפסק החכם לחברתה… ומי שעושה ופוסק על דעת עצמו, עוון פלילי הוא". וכ"כ הרב יעקב אריאל שליט"א (באהלה של תורה א, סו-סז). וכ"כ באג"מ אה"ע א, סד, שבכל שאלה שכזו הוא חוקר ודורש את מצבם של בני הזוג, ומורה באופן אישי, תוך התניה שלא יפרסמו את דבריו, ושלא כמו רב אחד שהתיר לכל זוג לדחות שנתיים אחר הלידה. ובשבט הלוי ד, קעז, כתב, שהוא מקצר בכתיבת הלכות אלו כי ראוי לשואלם בעל פה. וכ"כ אז נדברו ז, פא. והרב רבינוביץ שליט"א (שיח נחום צה) כתב שמותר לדחות עד שנתיים, ולאחר מכן יש לשאול רב.

ונראה למעשה, שמותר לבני הזוג להחליט לבדם על דחייה של שנה, שכן זו ההלכה. (אלא אם כן התחתנו בגיל מאוחר, ואולי עדיף שלא ימנעו היריון כלל). ובני תורה שלמדו יפה את הסוגיה (המבוארת בפרק זה ובהערות), וההלכה ברורה להם, יכולים לפסוק לעצמם גם בשאלות מורכבות. אלא שעדיין יתכן שיטעו בשיקול הדעת, ולכן נכון שיתייעצו עם רב שמכיר אותם. מה עוד שהקשר עם הרב מועיל תמיד להתחזקות בתורה וערכיה.

חשוב לציין, שכאשר שואלים רב שאינו מכיר את בני הזוג, צורת הצגת השאלה קובעת במידה רבה את התשובה, שכן הצורך והדוחק מוגדרים על ידי השואל, ואם הגזים לאחד הצדדים, התשובה תהיה נכונה לאופן הצגת השאלה, אבל לא למציאות האמיתית שלהם. ואף אם יציג את השאלה באופן מדויק, כיוון שהרב לא מכיר אותם לעומק, לא יוכל לתת להם את העצה הטובה ביותר לפי מכלול הערכים והאתגרים העומדים לפניהם. לכן נכון לשאול שאלות מסוג זה רב שמכיר את בני הזוג או לפחות את החברה שבה הם חיים, ואת הערכים שמנחים אותם.

תפריט

דילוג לתוכן