כא – מכירת ספר תורה לצורך נישואין

לרוב מעלת קדושת ספר תורה, אמרו חכמים שאין למוכרו, והמוכרו אינו רואה סימן ברכה לעולם (מגילה כז, א). וגם כאשר אין לבעל ספר התורה מה לאכול כי אם על ידי הדחק, לא ימכור את ספר התורה שלו. וגם כאשר אין לו כסף לקנות צרכי מצווה, כתפילין ומזוזה, לא ימכור את ספר התורה שלו (שו”ע יו”ד ער, א). אך ישנן שתי מצוות שמפני חשיבותן הרבה, אם אין לו אפשרות לקיימן ללא מכירת ספר התורה, ימכור את ספר התורה שלו וישתמש בכסף שיקבל בתמורתו כדי לקיימן. ואלו הן: תלמוד תורה ונישואין (שו”ע אה”ע א, ב; או”ח קנג, ו). ואף הציבור רשאים למכור ספר תורה שברשותם כדי לחתן יתום או יתומה (שו”ע או”ח קנג, ו).

מעלתן המיוחדת של שתי המצוות הללו שעל ידן מגשימים את מגמת התורה. הלימוד, שעל ידו דברי התורה נעשים חיים בלבבות, והנישואין, שעל ידם נולדים הילדים שיקיימו את התורה (מגילה כז, א).

דין זה לא שכיח כיום, מפני שאין כמעט מצב שאדם אינו יכול להתחתן מחמת עוניו, כי תמיד ימצאו יהודים טובים שיסייעו לו בצרכיו הבסיסיים כדי שיוכל להינשא. אולם למדנו מדין זה עד כמה גדול ערכן של מצוות פרו ורבו ונישואין.

יש אומרים שהיתר זה הוא רק למי שעדיין לא קיים את מצוות פרו ורבו בבן ובת, אבל למי שכבר יש בן ובת, אסור למכור ספר תורה עבור נישואין (שו”ע אה”ע א). ולדעת רבים, גם למי שקיים את המצווה בבן ובת מותר למכור ספר תורה כדי לישא אשה וללדת עוד ילדים. וכך היא דעת רוב הראשונים והאחרונים.

ואם גם כשימכור את ספר התורה לא יספיק לו הכסף כדי לישא אשה צעירה שעוד יכולה ללדת, יש אומרים שאסור לו למכור את ספר התורה כדי לישא אשה שאינה ראויה ללדת (נמוקי יוסף, ריטב”א), ויש אומרים שמותר למכור ספר תורה גם עבור עצם הנישואין ומצוות עונה, שבלעדיהם האדם אינו שלם, וכדי להינצל מהרהורי עבירה (רמב”ן, ח”מ אה”ע א, י).[21. כמה ראשונים הבינו שדעת הרי”ף, שאין מוכרים ס”ת אלא לצורך קיום מצוות פרו ורבו בבן ובת. וכ”כ למעשה בשו”ע אה”ע א, ח. ודעת רוב הראשונים שמוכרים גם כדי להוסיף וללדת עוד ילדים, וכן דעת שאילתות, בה”ג, רא”ש. וכן דעת רמב”ן, שפירש שגם רי”ף מסכים לזה. וכ”כ בית שמואל א, טז, למעשה. ואם מכירת ספר התורה תועיל רק לישא אשה שאינה יכולה להוליד, לנימוקי יוסף וריטב”א, לא ימכור. ולדעת רמב”ן ומהרש”ל ימכור. וכ”כ בחלקת מחוקק י, כדי להצילו מהרהורי עבירה, שכתב בתה”ד רסג, שהרהור עבירה קשה ממצוות ‘לשבת’. וכ”כ בשו”ת משיבת נפש א, מא; פני יהושע מב; ועוד.

כשם שמוכרים ספר תורה לצורך נישואי איש כך מוכרים ס”ת כדי לסייע לאשה להתחתן ולהוליד ילדים, ואפילו אם כבר היו לה ילדים מנישואין ראשונים. ואמנם בחלקת מחוקק אה”ע א, א, כתב שאין מוכרים ס”ת עבור אשה, כי אינה מצווה על פריה ורביה. אולם לבית שמואל א, ב, מוכרים, הואיל וההיתר משום מצוות ‘לשבת יצרה’, שהיא יסודית יותר ובה האשה חייבת כאיש. וכן פסקו למעשה מהר”ם אלשקר עב, כנה”ג, מ”א קנג, ט; א”ר יב; מ”ב כד. לא זו בלבד אלא שמבואר בכתובות סז, ב, וכן נפסק בשו”ע יו”ד רנא, ח, שמקדימים להשיא יתומה לפני יתום, כי בושתה מרובה.

לפי הרמב”ם, גם ליחיד אסור למכור את ספר התורה שלו. אולם לרא”ש מותר ליחיד למכור את ספר התורה שלו, ורק אם הקדישו לציבור אסור. ובשו”ע או”ח קנג, י, הזכיר את שתי הדעות. ומ”מ גם לרא”ש מוסכם שאין הדבר ראוי, ולכן המוכר את ספר התורה שלו אינו רואה סימן ברכה לעולם (עולת תמיד, א”ר, מ”ב קנג, ס). ולכן סתמתי למעלה שאין למכור ס”ת בלא חילוק בין יחיד לציבור.]

ההלכות בפרק

דילוג לתוכן