חגים מהתורה מבטלים את האבלות, ולמרות שהחג פחות קדוש מהשבת, שמחתו בולטת וגלויה יותר כלפי חוץ, ועל כן אם החלו לשבת שבעה אפילו שעה אחת לפני כניסת החג, כשיכנס החג, שמחת החג מבטלת ומפסיקה את שבעת ימי האבלות, ולאחר החג אינם צריכים להמשיך לשבת שבעה. אלו החגים שמבטלים את האבלות: פסח, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות. אבל חגים שמדברי חכמים, כמו חנוכה, פורים ויום העצמאות, אינם מבטלים את אבלות השבעה.
אם ההלוויה התקיימה בחול המועד, שבעת ימי האבלות נדחים לאחר החג, ובמשך החג האבלים צריכים להתאמץ שלא לבכות ולהצטער, אלא לעסוק בחג ובמצוותיו. ומכל מקום, למרות שאינם יושבים שבעה, החברים של הקרובים באים אליהם לנחמם באווירה רגועה יותר. ולאחר סיום החג יתחילו לשבת שבעה (פנה”ל מועדים א, יד).
