צריך לברך ברכה אחרונה מיד לאחר סיום האכילה או השתייה, ואין להתעסק בשום דבר לפני הברכה. שאין ראוי לאדם לעסוק בעסקיו קודם שיודה לה’ על המזון שאכל, ועוד, שיש חשש שמא ישקע בענייניו וישכח לברך. בכל אופן, יש להזדרז לברך כל עוד הוא נהנה ומרגיש שבע יותר משהיה לפני שאכל. בדיעבד אם התאחר ולא בירך, ולא ברור לו שהוא עתה חש שבע יותר משהיה לפני תחילת אכילתו, אם עוד לא עברו 72 דקות מסיום אכילתו או שתייתו, עדיין הוא יכול לברך. ולאחר מכן לא יברך. ואם ברור לו שהוא עדיין חש יותר שבע משהיה לפני שאכל – גם אחר 72 דקות יוכל לברך. [15]
האוכל סעודה משביעה, למרות שלא אכל לחם, בדיעבד, גם אם עברו כמה שעות, כל עוד הוא מרגיש תחושת שובע חייב לברך. ומשעה שירגיש מעט רעב ויתחיל לרצות לאכול סעודה נוספת – הפסיד את הברכה (ראו לעיל ד, יד, בביאור שיעור זה).
[15]. אם הוא יותר שָׂבֵע משהיה לפני שהתחיל, בכל אופן יכול לברך ברכה אחרונה, ואפילו אם עבר יותר משיעור מהלך ד’ מיל, שהוא כ-72 דקות (כדעת ר’ יוחנן בברכות נג, ב). ואם אינו שבע יותר משהיה, לדעת רוב הפוסקים, עד שיעור מהלך ד’ מיל תמיד אפשר לברך, גם אם באותה שעה הוא פחות שבע משהיה לפני שהתחיל לאכול (שכן אפילו ריש לקיש שמחמיר כנגד ר’ יוחנן, מודה בזה. אבודרהם, ד”מ קפד, א, ט”ז קפד, ב; ערוה”ש ח; באו”ה קפד, ה, ‘אם אינו’; ציץ אליעזר יג, טו, וראו לעיל ד, יד). ויש חוששים שאם אינו שבע יותר משהיה לפני שהתחיל לאכול, לא יברך (שועה”ר קפד, ג, ועי’ מ”א ט). ולעיתים קשה לשער זאת, שכן לפעמים דווקא האכילה מעוררת יותר את התיאבון. מ”מ לכתחילה יש לחוש לדעתם, שאם אינו יודע שהוא שבע יותר, עדיף שיאכל עוד, ויברך אח”כ ברכה אחרונה (ולגבי ברכה ראשונה, ראו לעיל ט, ה-ז). ואם אין לו אפשרות לאכול עוד, כיוון שתחושת השובע חמקמקה, ורבים מהפוסקים הורו לברך עד 72 דקות, גם אם נעשה רעב יותר – יברך. (ואם לא עברה חצי שעה אין צורך להחמיר ולאכול עוד גם אם נעשה יותר רעב, כי הוא עדיין סמוך לאכילה. עי’ בהרחבות).
