הרחבות לפניני הלכה

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

יב – עד אימתי יכול לברך

יב,א – הערה 15 – עד אימתי יכול לברך

הרחבת ההלכה והערה 15: היסוד לכך שבכל אופן יכול לברך עד 72 דקות, שכך מבואר בגמ' ברכות נג, ב, בדעת ריש לקיש, ואם כן ק"ו שר' יוחנן שהלכה כמותו מסכים לכך. ששם בגמרא נחלקו עד אימתי יכול לברך ברכה אחרונה אחר אכילה מרובה, לר' יוחנן: "כל זמן שאינו רעב". ואילו לריש לקיש: "כל זמן שיצמא מחמת אכילתו…" (שהאכילה גורמת צימאון, וכל זמן שעוד חש את אותו הצימאון יכול לברך). אבל אם כבר לא מרגיש צמא מהסעודה, אף שעדיין אינו רעב לאכול סעודה נוספת, לא יכול לברך ברכה אחרונה. ואילו לגבי אכילה מועטת, דעת ריש לקיש שאפשר לברך עד שיעור מהלך ארבעה מילין, וק"ו שכך הדין לר' יוחנן שהלכה כמותו (שו"ע קפד, ה).[8]

אמנם מדעת המ"א ט' משמע, שהמדד היחיד הוא שירגיש יותר שבע ממה שהיה לפני שהתחיל לאכול. וכיוון שקשה לשער שיעור זה, בכל מצב של ספק, יש לאכול עוד כזית לפני שיברך ברכה אחרונה או שיצא ידי חובה בשמיעת הברכה מחבירו. וכשאינו יכול להיעזר בעצות הללו – לא יברך. ולכך נוטים כמה פוסקים (שועה"ר קפד, ג; אול"צ ח"ב מו, כד). ונראה שגם למחמירים, זהו רק כאשר ברור שאינו מרגיש יותר שובע ממה שהיה לפני שאכל, אבל אם הוא מסופק אם מרגיש יותר שובע ובנוסף לכך לא עברו 72 דקות, יש מקום לברך. ואם לא עברה חצי שעה, נראה שבכל אופן, גם אם הוא מרגיש רעב, יוכל לברך (ובכה"ח כט, הביא דעה כזו). והסברה נראית, שבתוך חצי שעה הוא עדיין סמוך לאכילתו, וממילא אין צורך לחשב אם הוא עוד מרגיש שובע מאכילתו. בנוסף לכך, לגבי הזמן הסמוך לאכילה, לא ניתן להרגיש תחושת שובע, מפני שידוע שפעמים רבות האכילה מעוררת את התיאבון ורק לאחר זמן מרגישים שובע ממה שאכלו.

ומ"מ למעשה, גם כאשר אינו מרגיש יותר שובע ממה שהרגיש לפני שאכל, כל זמן שלא עברו 72 דקות, יכול לברך. וכ"כ הט"ז קפד, ב; א"ר ו; מג"ג ז; פמ"ג משב"ז ב; נהר שלום ה; מ"ב כ, ובאו"ה שם. וכ"כ עוד רבים, וכן מבואר בילקוט יוסף קפד, יג; ברכ"ה ח"ב ב, 189. ואין לחוש לדעות המחמירים, שלא רק שהם מיעוט דמיעוט, גם חומרתם היא רק מחמת חשש ספק ולא בוודאות, ואין ספק מוציא מידי ודאי. ועיין ד, 17, שכתבתי למעשה שהלכה כרוה"פ, שגם כאשר ברור שהוא יותר רעב, יכול לברך עד 72 דקות.

כתבתי שדעת רוה"פ שעד 72 דקות יכול לברך, שזה שיעור מהלך ד' מיל. ואמנם לרמב"ם, מהלך ד' מיל הוא 96 דקות, אלא שהואיל ויש בזה ספק, יש ללכת אחר השיעור המועט, וכמו לעניין מצה (שו"ע תנט, ב).

ואמנם משך זמן הרוויה מהשתייה קטן מהשביעה שמאכילה (מ"ב קצ, ח), מ"מ בדיעבד גם בשתייה מסכימים רוה"פ שעד 72 דקות יוכל לברך (ע' שעה"ב יד, הערה סב).


[8]. כך הוא הסבר הגמ' לתוס' ורוב הראשונים. אמנם לרש"י, דעת ריש לקיש שבאכילה מרובה אפשר לברך רק עד מהלך ארבעה מיל, ובאכילה מועטת פחות. ומ"מ אין הלכה כרש"י (וגם אין הלכה כריש לקיש).

תפריט